אימרה שבועית:
יָדְךָ פְּשֹׁט וְקַבֵּל תְּשׁוּבָתִי בְּמַעֲמָדִי.
סְלַח וּמְחַל רֹֽעַ מַעְבָּדִי.
פְּנֵה נָא וַעֲסֹק בְּטוֹבַת מְשַׁחֲרֶֽיךָ דּוֹדִי וּמְעוֹדְדִי.
וְאַתָּה יְהוָֹה מָגֵן בַּעֲדִי.
{מתוך תפילת נעילה}

סטטוס שבועי:
אין ספק כי בקשת הסליחה היא משימה לא קלה
בהיותה מנוגדת לתחושת ה'אגו' הטבעית של בן אנוש. אולם עצם העובדה שנצטווינו לעשות זאת
מוכיחה שהדבר אפשרי.
ואכן עלינו להוכיח בגרות והתגברות ולבקש סליחה ממי שפגענו בו.
מלבד הסיפוק הנפשי שמרגישים לאחר המעשה,
יש לנו גם עוד זכות משמעותית לקראת חתימת גזר הדין.

ציטוט שבועי:
אנחנו מכים על החטא בדרך כלל על חזהו של הזולת.
בואו נתחיל להכות על חטא על החזה שלנו עצמו,
ואם כל אחד יעשה כן נהיה חברה יותר אנושית,
מוסרית
יהודית
וערכית.
{הרב ישראל מאיר לאו}

סיפור שבועי:
'מפגע סביבתי'
בערב יום כיפור בהיות רבי ישראל מסלנט הולך לבית הכנסת לתפילת 'כל נדרי',
והנה לקראתו איש אחד מגדולי היראים,
פחד וחרדת הדין היה נראה וניכר על פניו ודמעתו על לחיו.
שאל אותו ר' ישראל שאלה נחוצה הקשורה למשהו משותף שלהם,
והאיש הירא מגודל עצבונו וחרדתו לא ענה אותו מאומה.
אמר על כך ר' ישראל:
כאשר עברתי מעל פני האיש חשבתי בלבבי,
מה הנני חייב ואשם כי אתה הנך ירא אלוקים ותפחד ותרעד מיום הדין,
מה זה נוגע אלי,
הלא אתה מחויב להשיב אותי על שאלתי,
כי זהו מדרכי הטבה וגמילות חסד.

פרשה שבועית:
פרשת האזינו / 'חוק יסוד הלאום'

"ויצוו משה את הלויים… לאמור:
לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'…
והיה שם בך לעד.
כי אנוכי ידעתי את מריך ואת עורפך הקשה,
הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי.
הקהילו אלי את זקני שבטיכם… ואעידה בם את השמים ואת הארץ.
כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם".
{דברים ל"א, כ"ה-כ"ט}.

כהקדמה לשירת האזינו {דברים פרק ל"ב},
משה רבינו משמיע באוזני בני ישראל משפטים הכוללים בקרבם דבר והיפוכו.

המעניין הוא שהם משקפים נאמנה את שהתחולל בקורות חיי עמנו בכל דורותיו.

משה אומר להם בפסוקים אלו: ברור לי שמיד אחרי מותי תפרקו את עולה של התורה מעל צוואריכם.
כבר היום אני יודע שאין החוק הזה מתאים לאופייכם
ואני משוכנע שתבגדו בו.
ועל כן אבקשכם, שימרו על… ספר התורה המונח בארון הברית.
כך תמיד תדעו שאינכם צועדים בדרך התורה.

מה יכול להיות יותר חסר הגיון מאשר להעניק לעם חוקים המנוגדים קוטבית לאורח מחשבתו וליצרי המרי המקננים בקרבו,
עד שהמחוקק עצמו מודיע לעם שבמאות הבאות העם יתרחק מהם וידחה אותם כליל.

כקו הגנה אחרון,
כדי להמריצם לשמור בכל זאת על חוקה זו,
אין המחוקק הזה מוצא עדים אחרים להעיד בו, אלא את השמים ואת הארץ.

מנקודת התצפית של דורנו נראים הדברים מרשימים ביותר.
במבט היסטורי לאחור מתברר שמשה הכיר את עם ישראל טוב יותר מאשר העם הכיר את עצמו.
תולדות עם ישראל – מימי עובדי העבודה זרה בדור שאחרי יהושע בן נון, מנחיל הארץ ועד ליהודים בדורנו שאינם שומרים תורה ומצוות – הן סיפורו של המתח הגדול הקיים בין התורה לבין הניסיון המתמיד להשתחרר מעול המצוות,
לחיות ככל העמים ולתת ביטוי חילוני לאישיות הלאומית והפרטית שלנו.

משה ניבא, איפוא, מראש מה יקרה!
ל'בשורת' המרי המתמיד, הצמיד משה גם בשורת הפוכה – נאמנות לתורה על כל מרכיביה: "והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו" {שם כ"א}.

לפנינו אוסף ניגודים בולט בפסוק אחד.
"וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו". תמיד תמיד,
בכל דור,
ישארו בנים לעם שיקיימוה בנאמנות, למרות כל מה שיעבור עליו,
על אף רצונו העז של העם להתחמק ממנה ומחוקיה, ועל אף נסיונות השכחת התורה המכוונים.
אכן, שוב חיזוי מראש של מציאות היסטורית שהתגשמה.
"כי לא תשכח מפי זרעו", מהווה עדות והוכחה לאמת נבואתו של משה.

תולדות עמנו עמוסות אין ספור נסיונות, הן אכזריים והן מפתים, כדי להשכיח בכל מחיר את לימוד התורה וקיומה, מלב אלו, שחפצו לשמור עליה בכל תנאי. קידוש ה' היהודי, הוא הסיפור הנפלא, שכתבו העקשנים היהודים, שלעולם לא נשברו. וכי לא היו עינינו קרועות בהפתעה למראה צעירים יהודים, הלומדים תורה מתחת לאפה של יבסקציה שונאת דת, ואחרי עשרות שנות ניתוק מוחלט?
אך משה ענה 'לשאלות אלה' עוד בטרם נשאלו, עוד לפני שהייתה היסטוריה.
משה כלל לעיניהם את ההפכים הללו בפסוק אחד, ולימדם את סוד ייחודו של הגורל היהודי.
הוא הזכיר להם את העובדה, שתשכח תורה מישראל, בצמוד להבטחה "כי לא תשכח מפי זרעו", ובהבלטת סתירה זו, לכאורה, גילה להם את ההסבר לפלא הנצח של העם היהודי, החי וממשיך לחיות למרות כל העובר עליו.

{מעובד מספרו של אמו"ר הכ"מ הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ופשרה'}

בחירה שבועית:

מאז היות האדם, יצר לעצמו אידיאלים.
אידאלים שהם פרי מחשבה מעמיקה, שנוצרו בשכלו ובהשפעת סביבתו.
אולם אין אידיאלים אלו משקפים את מהותו האמיתית של האדם.
המהות האמיתית של האדם היא: שאיפותיו.

השאיפות אינן רק משקפות את טיבו ומצבו הרוחני-נפשי, הם תעודת הזהות שלו.
הם האדם עצמו.
כל המייחד את האדם בטבע, והמבדיל בין אדם לאדם – הוא השאיפות.
תוכן השאיפות ועוצמתן.

הדרך היחידה שיש לנו לבחון את תוכן ועוצמת שאיפותינו, הם המעשים.
מעשי האדם הם המשקפים את תוכנו הפנימי ואת מהותו. במעשיו הוא מצביע על שאיפותיו הכמוסות.
המעשים הם גם הדרך המפעילה והמשפיעה גם על עיצוב השאיפות.
כל נדבך שהאדם מניח בדרך להגשמת שאיפותיו, יוצר בו דחף עצום להקים נדבך נוסף. זו המשמעות הרחבה של מאמר חז"ל: 'מצוה גוררת מצוה'.

במעשיו קובע האדם את זהותו ואת אישיותו.

קביעת הזהות, אינה תחביב התלוי בשיקול דעתו של האדם וברצונו להתמסר לו, אלא מציאות.
היא המטרה היחידה למענה נשלח לבלות מספר שנים בתבל.
כך אמורים דברים אלו בתורה: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע… ובחרת בחיים…"
{דברים ל'}

האדם חייב תמיד לבחור ולהכריע בין טוב לרע. הכרעות אלו הן המשמעות של חייו, והן המאפשרות לו לקבוע את זהותו ושאיפותיו.

הרע נברא בעולם כדי ליצור לאדם את הדילמה ואת האפשרות לבחור בטוב.
בכך הוא הופך להיות בן חורין.

כל ברואי עולם חשופים לדילמות שונות.
ישנן הכרעות חשובות וגורליות, וישנן הכרעות פחות משמעותיות.
כמו כן חוויות ומאורעות בחיי האדם משמשות במקרים רבים כתחנת עצירה והתבוננות.
רגע של חשבון נפש שבו יכול האדם ליצור שינוי מהותי בחייו.
אסונות לאומיים משפחתיים ואישיים, בעבר ובהווה, שימשו ומשמשים לאנשים שונים נקודות מיפנה בחייהם.
יש אשר החליטו להתחזק באמונתם ובשמירת מורשתם, ויש כאלו שבחרו להיפך.
כל מאורע קיצוני מזעזע את האדם משלוות חייו ומכריח אותו לנקוט עמדה לכאן או לכאן או להישאר אדיש.

זוהי משמעותם של ימים אלו, הימים בין כסה לעשור המתחילים בראש השנה ומסתיימים ביום כיפור.
מלבד קדושתם של ימים אלו ע"פ המסורת, האוירה הציבורית בתקופה זו היא של 'חשבון נפש' כללי.
ההשתתפות המלוכדת של כלל הציבור בתהליך בקשות סליחה וחרטה מקלים את הצטרפותו של כל פרט למעגל המוחלים והנמחלים.

ימים אלו יכולים וחייבים לשמש מנוף כביר שישא את האדם משיגרת חייו ומאדישותו, שיאלץ אותו לבחור לעצמו דרך יעילה ושאיפות נכונות להגשמתו האישית.
{אמו"ר הכ"מ הרב משה גרילק ז"ל – דע את יהדותך, עיתון מעריב תשל"ה/1974}

לכלל העם היהודי בארץ ובגולה.
בפרוס עלינו יום הכיפורים הבא עלינו לטובה.
גמר חתימה טובה. שנזכה כולנו לסליחה מחילה וכפרה.

שבת שלום – צום קל ומועיל –

קרדיט תמונה: Image by hurk from Pixabay