אימרה שבועית:
אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל.
כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ.
עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ.
אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד.
{תהילים פ"ג ב'-ה'}

סטטוס שבועי:
בעתות משבר לאורך ההיסטוריה שלנו, ניצבו תמיד רואי שחורות וניבאו כי הסוף הגיע…
כך היה בתקופות האימה שלאחר חורבן בית המקדש הראשון,
וכך היה גם לאחר חורבן בית המקדש השני.
לאחר מסעי הצלב,
אינקוויזיציה,
גזירות ת"ח-ת"ט,
השואה האיומה,
וכך גם בימינו.

בכל רחבי העולם ניבאו חוזי השחורות ש'זהו', ממשבר לאומי כה קשה, לא ייתכן שהעם יתאושש.
הפעם זה סופי!
אבל, עלינו לזכור ולדעת שאף פעם זה לא היה סופי, ואף פעם זה לא יהיה סופי…

ציטוט שבועי:
מה זה יהודי?
שאלה זו כלל אינה מוזרה כפי שזה יכול להיראות תחילה.
הבה נראה איזה מין יצור מיוחד הוא זה שכל שליטי עולם וכל העמים העליבוהו ודיכאוהו וגירשוהו ורמסוהו, רדפוהו, שרפו, והטביעוהו,
והוא, על אפם וחמתם ממשיך לחיות ולהתקיים.

מה זה יהודי?
שלעולם לא הצליחו לפתותו בשום פיתויים שבעולם, שמדכאיו ורודפיו הציעו לו בלבד שיתכחש לדתו וינטוש את אמונת אבותיו.

יהודי – הינו סמל הנצח.
הוא שלא יכלו להשמידו.
לא טבח ולא עינויים,
לא אש ולא חרב האינקוויזיציה לא הצליחו להכחידו.
הוא אשר ראשון בישר דבר ה', הוא אשר זמן רב כל כך שמר על הנבואה ומסרה לאנושות כולה. עם כזה אינו יכול להיעלם.
יהודי הינו הנצחי – הוא התגשמות הנצח.
{לב טולסטוי}

סיפור שבועי:
'בצד הנכון!'
הרבי מצאנז שתה את כוס התרעלה בשואה האיומה. רעייתו וכל 11 ילדיו נטבחו על קידוש ה'.
בשנות המלחמה, כשנשלח עם אלפי יהודים לפנות את הריסות גטו ורשה אחרי שהנאצים ימ"ש הפציצו אותה, פגש בו קאפו אחד ממוצא יהודי ושאל אותו בהתרסה:
רבי, האם עוד תעלוז ותרקוד באמירת 'אתה בחרתנו מכל העמים'?!
וכי בעם ישראל בחר ה'?!
הלא תראה באיזה מצב שפל הנכם נמצאים, ממש בתחתית מציאות אנושית.

השיב לו הרבי:
אדרבה ואדרבה, דווקא כעת, כשאני רואה את רשעותם של הנאצים ימ"ש ואת תחתית המדרגה שבן אנוש מסוגל להגיע,
דווקא עכשיו אני שר ומזמר ומודה לה' 'אתה בחרתנו מכל העמים', שהנני חלק מעם ישראל הנטבח על לא עוול בכפו,
ולא משאר האומות שמתנהגים באכזריות כזו, ממש כחיות השדה.

פרשה שבועית:
פרשת נח / 'שורדים ביחד'

"וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה" {בראשית ג' כ"ג}.

אחד שרד.
איש אחד,
משפחה אחת.
האחד שלא נכנע לאופנות החדשות ניצל.
כל התקוות באותה שעה התמקדו בו.

למרבה הפלא, כרך האלוקים את הצלתו בתנאים קשים. במשך שנה הוטל עליו לצוף על פני מי התהום שגאו,
בתוך תיבה סגורה,
בחברת כל ממלכת החי.

חבריו ושותפיו למסע ההצלה היו: פילים, ג'ירפות, קופים ונמרים, תרנגולות בית, הינשוף והיתוש.

מדוע בחר האלוקים, הכל יכול, בדרך הצלה זו?

לאחר עיון, נראה שלא הייתה זו תיבת הצלה, כי אם תיבת מבחן. מבחן לנח ולמשפחתו.
מבחן שהיה תוצאה הגיונית של שואת המבול, אשר השתוללה באותה עת מסביב לתיבה.

פגישת ניצולים זו כפתה עליהם מושג שנשכח – חיים משותפים. בכורח המציאות, נקלטו מחדש מושגים וערכים שנשחקו באותה תרבות וחברה ששקעו.

תוך התנסות מתמדת, למדו יום יום כי חיים משותפים ייתכנו רק אגב ויתור הדדי והכרה בקיומו של הזולת.
בתנאי התיבה כל ניסיון להעדפת ה'אגו' הפרטי, היה גורם להתפוצצות מיידית.
הם הבינו ולמדו על בשרם מה הביא את החורבן של בני דורם.

האלוקים העמידם, איפוא, במבחן החסד.
והיה, אם יעמדו בו – ירכשו מחדש את העיקרון החשוב שעליו תיכון חברת העתיד שעליהם לייסד.

ואמנם, נח עמד במבחן.
הוא מיצה אותו עד תום.
בכך הצדיק את האמון שנתן בו האלוקים.
הוא היה ליוצר האנושות השניה.

וכה הם דברי המדרש:

'כל 12 חודשים שהיה נח בתיבה, לא ראה שינה, לא הוא ולא בניו.
לא ביום ולא בלילה.
שהיה עוסק וזן את הבריות שעימו.
והיה מגיש לכל בהמה, חיה ועוף את אכלם בשעות שהם רגילים לאכול.
יש בהמה שהיא אוכלת בשעה אחת ביום, ויש בשתיים בלילה ויש בחצות ויש בקרות הגבר, והיה נותן לכל, מזונו בשעתו'.
(מדרש תנחומא נ"ח, ט').

נעקוב נא מעט בעיני הדמיון אחר נח ובניו,
הרצים מבהמה אחת לחברתה, מהחיות לעבר העופות, כדי לעמוד בלוח הזמנים של סעודותיהם.
יום אחר יום ולילה אחר לילה, במשך שנה שלימה.

נעקוב ונבחין כי נח אכן קלט את המסר והבין היטב מדוע בחרה ההשגחה העליונה להצילו דווקא בדרך זו.

מתחת לתיבה, בעומק של מאות מטרים, מוטלות היו גוויותיהם של בני דורו שטבעו.

אלו, אשר השתיתו את חברתם על האנוכיות הגסה, המצמיחה כל רע.
דווקא בשעה שבה מתמצה דין העולם, חייב היה הניצול היחיד להוכיח כי ראוי הוא להצלה זו. להוכיח במעשים ולא במילים.
כי רק המעשה המוחשי מצביע על מהות האדם.

נח הפגין מסירות נפש יוצאת מן הכלל למען הזולת.
בתנאי התיבה הקשים הוא מימש את תכונת החסד שקיננה בלבו.
הוא עמד במבחן.
יש איפוא סיכוי לעולם החדש המדפק על דפנות התיבה, עולם של חסד שפניו אל עתיד האנושות.

{מעובד מתוך ספרו של אמו"ר הכ"מ הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ופשרה'}

קרדיט תמונה: Image by Jeff Jacobs from Pixabay