אימרה שבועית:
וּפְדוּיֵי יְהֹוָה יְשׁוּבוּן
וּבָ֤אוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה
וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל־רֹאשָׁ֑ם
שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגּון
נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.
{ישעיהו נ"א י"א}

סטטוס שבועי:
כל מי שפרשנותו בידו, ומעריך את משמעות המאורעות האחרונים שניחתו על העם היושב בציון,
מצביע ישירות על אשמת המנהיגים והגנרלים במחדלים שקדמו למלחמה:
ביטחון מופרז,
רהב,
יוהרה,
הערכה שבויה ולא נכונה שהולידה שאננות אשר הביכה את כולנו באותו יום מר ונמהר, והסבה לעמנו ולתדמיתנו אסון ונזק תודעתי לטווח הרחוק.

אך, האם לא לעצמינו ולכוחנו סגדנו כולנו?
האם לא היינו שבויים בקונספציה שהובילה לתחושה האיומה של "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה"?

הבה נעמיד בראש סדרי העדיפויות את התביעה הכנה והצודקת לחזור לפרופורציות. נפתח בשיחות קירבה והכירות מחדש בכל עת ובכל מקום עם בורא עולם השומר עלינו.
זה לא עניין של ניסוח – זה עניין של חיים.
כי "בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ"
{תהילים ס' י"ד}.

סטטוס שבועי:
שבע ינסו לעקור שורשינו ושבעתיים נקום ונעמיק השורשים.
{יצחק שמיר}

סיפור שבועי:
הפרופסור והתפילין / פרופסור יגאל ידין

ברצוני לסיים את דבריי בסיפור חוויה מיוחדת במינה שזכיתי בה בהקשר לתפילין הנידונות.

כפי שהזכרתי, סייעו לי מומחי המשטרה בפתרון בעיית סדר הפרשיות בקופסת התפילין, ובעניין זה נסעתי מירושלים ברכבת למטה המשטרה ליד בית הדר בתל אביב כשבתיקי תצלומי התפילין.
בדרך, בתחנת כפר חב"ד, עלו לרכבת כמה עשרות חב"דניקים, וצעיר אחד מביניהם ניגש אלי וביקשני להניח תפילין.
סירבתי וביקשתיו להניח לי. אולם משהמשיך להפציר בי עמדתי על כך כי מבטאו העברי מוזר במקצת.
שאלתיו מניין בא לארץ,
והשיב: מרוסיה, לא מזמן. שאלתיו: ברוסיה הנחת תפילין? ענה: מאז היותי בר מצוה ועד יום עלייתי ארצה הנחתי תפילין בהקפדה.
אמרתי לו, אם כך הדבר, אענה לבקשתך, והנחתי תפילין.

בהמשך הנסיעה ניגשה אלי נוסעת אחת ואמרה לי: הבחור שניגש אליך לא הכירך.
אולם אני יודעת מי אתה, והעובדה שהנחת תפילין גרמה לי סיפוק מיוחד.
דע לך שבני היה החב"דניק היחיד בין הצנחנים שנפל במלחמת ששת הימים ליד סואץ.
בשכבו פצוע לפני מותו, שאלוהו חברי יחידתו מה בקשתו האחרונה.
אמר להם: הניחו תפילין.
ומאז הוסיפה האם השכולה – מניחים אנשי היחידה תפילין. אין ספק שהצטרפת למצווה זו לזכרו הוסיפה האשה.

סיפורה של האם, שאף הראתה לי את תצלום בנה,
דווקא ברגע שבכיסי היו צילומי התפילין הקדומים ביותר שנתגלו אי פעם, גרם לי להתרגשות מיוחדת.
הדרך היחידה בה יכולתי באותו מעמד לבטא את רגשותי, הייתה בכך שלמרות שעניין רכישת התפילין היה עדיין בגדר סוד, הראיתי לה את תצלומי התפילין ודמעות ניצנצו הן בעיניה והן בעיני.
{מתוך הרצאתו לאחר גילוי התפילין העתיקות במערות קומראן עיתון מעריב 17/01/1969}

פרשה שבועית:
פרשת וארא / 'ניפוץ הקונספציה'

"ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל כאשר דבר ה' ביד משה"
{שמות ט' ל"ה}.

מאבק תרבותי גורלי התחולל מהרגע שהופיע משה ועמד לפני פרעה.
לא היה זה ויכוח טכני גרידא על הטבת תנאים סוציאליים,
על שחרור עבדים.

פרעה חלק על משה בשלושה עיקרים:
משה הניח מציאות של סיבה ראשונה רוחנית מחוייבת, ופרעה הכחיש מציאותו באמרו: "לא ידעתי את ה'".
השורש השני, שמשה הניח כי האלוקים משגיח על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו.
פרעה כיחש באומרו: "מי ה'?" והשורש השלישי שמשה הניח כי האלוקים המשגיח הוא אלוקי ישראל בעל הכוחות והיכולת, ויש ביכולתו לשנות את טבעי הדברים ולחדשם בכלל ובפרט כרצונו.
פרעה הכחיש באומרו: "מי ה' אשר אשמע בקולו"
{שם ה' ב'}.

תהום פעורה בין שתי השקפות עולם מנוגדות,
שכל אחת מהן מעצבת חברה שונה בתכלית.
מחד גיסא, מצרים, ארץ שבה שולטת האלילות.
כלומר, האמונה בכוחות העיוורים והפראיים המפעילים את היקום.
זו חברה הכבולה באזיקי ההכרח, חברה שאין בה בחירה חופשית לאדם.
זו ארץ הכפופה לגורל, להשפעות הכוכבים ולאסטרולוגיה.
בארץ זו התמסרו לכוחות הטבע בלבד, שפרעה היה אחד מהם. כלום ניתן היה לדבר בחברה זו על טוב ורע, על אחריות אישית ולאומית, כשכל המאורעות מוכרחים לקרות.
כשמלבד אבסורד וכוחות עיוורים אין בה ולא כלום? ומה ערך לו לאדם בהשקפת עולם זו?

במצרים זו התייצב משה בשם האלוקים ותבע גאולה לעבדים הנדכאים.

מול פרעה מציב משה את האלוקים.
את הבורא בן החורין, שברא את עולמו במודע ובכוונה תחילה לשם תכלית ידועה.
מול האלילות והאסטרולוגיה המצרית הכריז משה ברגע שהעלה את הבקשה בשם האלוקים,
כי האדם הוא יצור בן חורין. באדם מצויה נשמה,
ניצוץ מאותו בורא, ועל כן חופשי הוא.
הוא מסוגל לבחור לו את דרכו המוסרית בעולם,
הוא יכול להשתחרר,
להבחין בין טוב לרע
ולשאת באחריות למעשיו.

המושג אלוקים הוא בעצם מבשרו של המושג אדם.
על כן תובע משה את שחרור ישראל מעבדותם.
כי כל בני אדם שווים הם, ואין זכות לאיש לשלוט על רעהו.

זו הייתה קריאת תיגר על התרבות המצרית כולה.
אך פרעה טען: "מי ה'?"
איך תוכיח לי שהאלוקים הזה שאתה דובר בשמו, אכן שולט ביקום?
באילו אמצעים תשכנע אותי שהעולם אינו תוצר מקרי, ואיתני הטבע אינם מוחלטים, קבועים ועומדים מאז?

היה צורך לנפץ לשעה את חוקיות איתני הטבע,
להציג לעיני כל את ארעיותם. למען יבינו המצרים ותבין האנושות בעקבותיהם שקיים כח עליון המפעיל אותם כרצונו.

עשר המכות שבישר עליהן משה מראש, שירתו מטרה זו במלוא מובן המילה.
הן פגעו בכל חלקי היקום, מהנילוס הקדוש למצרים שהפך לדם,
ועד לבכור פרעה שקודש על ידם לאלוהות.
תרבות מצרים התמוטטה בלבבותיהם של שרידי העם המצרי,
ויחד עם הפדות שהושגה לבני ישראל,
נגאל לעד מושג האדם.
{מעובד מספרו של אמו"ר הכ"מ הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ופשרה'}

קרדיט לתמונה: Photo by AXP Photography: https://www.pexels.com/photo/tomb-of-seti-i-with-carvings-and-decorations-in-egypt-18934681/