אימרה שבועית:
וּצְרִיכִים שֶׁלֹּא לְהִתְרַגֵּל בְּצָרוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁרִיבּוּי הַצָּרוֹת לֹא יְטַשְׁטְשׁוּ וְלֹא יַקְהוּ אֶת הָרַחֲמִים. {רבי קלונימוס שפירא – הרבי מפיאסצנה}

סטטוס שבועי:
האנטישמיות כיום היא לא פוליטיקלי קורקט.
אף אחד בזרם המרכזי בעולם התרבותי לא אוהב שיציגו אותו כשונא העם היהודי.
ריח כבשני אושוויץ עדיין מנסר באוויר.
על כן , אויבי היהדות הגדולים ביותר בעולם מסתירים כיום את איבתם המסורתית מאחורי מסך כבד של אנטי ציונות ואנטי כיבוש.

שנאה זו מחוייבת המציאות מכורח הניסיון המר ארוך השנים של חיינו ההיסטוריים בג'ונגל העמים, בעצם מעמדנו היוצא דופן בהיסטוריה האנושית.

פסוק אחד בתורה מכתיב את כל המציאות הזאת.
והוא חייב להיות לנו לעזר שלא תהיה לנו כל אשליות מן היחס הצפוי לנו מצד אומות העולם.

"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".
{במדבר כ"ג, ט'}.

זהו הסימפטום של הגורל היהודי, מאז ולתמיד.

ציטוט שבועי:
אנחנו לא רוצים להיות עם ככל העמים.
אנחנו רוצים להיות אנחנו, ולהיות אנחנו זה להיות יהודי. {עמיחי שיקלי}

סיפור שבועי:
'תג מחיר'

בימי הצאר הרוסי אלכסנדר השלישי סבלו היהודים רבות מהשר איגנטייב, אנטישמי ידוע שדאג למרר את חיי היהודים שתחת שלטון הצאר.

באותה תקופה נפוצה שמועה שהיהודים התאגדו ואספו הון עתק על מנת לשחד את השר, כדי שיפסיק את רדיפת היהודים.

פגש השר איגנטייב את הברון גינצבורג ושאלו בלעג:
שמעתי שאתם מתכננים לשלם, כמה זה שווה לכם?

ענה לו הברון:
אם נשלם לך כפי הערך שאתה מעריך את העם היהודי, אזי זה מסתכם בגרושים.
אם נצטרך לשלם לך כמו הערך האמיתי, לא יספיקו לכך כל אוצרות תבל..

פרשה שבועית:
פרשת אמור / 'ספירה למטרה'

"וספרתם לכם ממחרת השבת… עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום"
{שם, ט"ו-ט"ז}.

בתקופה שבין מוצאי יום ראשון של פסח (ט"ז בניסן) ועד ערב לפני חג השבועות (ה' בסיון), מברך כל אדם מישראל אחרי תפילת ערבית, ברכה על ספירת העומר, ואומר בפיו את המספר הסידורי של אותו יום.

בני ישראל יצאו ממצרים בפסח.
לאחר מאות שנות סבל, שיעבוד וגלות, נשמו מלוא הריאות חירות. ומיד, למחרת יום גאולה, בעוד שכרון החופש מסחרר, מודיעים להם באמצעות מצווה זו: לאט לכם, המטרה עדיין לא הושגה, טרם הגעתם אל המנוחה ואל הנחלה.
החופש שהושג אינו סוף הדרך כי אם תחילתה, הצעד הראשון. עתה, הנכם בדרך להר סיני, שם תקבלו עליכם את החוקה האלוקית ותזכו לחירות רוחנית. זו המטרה.

הספירה באה להחדיר רעיון זה אל התודעה.
רצונה להגן על העם מפני העייפות המכרסמת בלב כל עם, המדמה שבחרות מעול זרים השיג את מטרתו העליונה. הספירה הזאת שנערכת יום יום, היא ריענון של שאיפות הגאולים, לבל יסתפקו במינימום שהושג, אלא ימשיכו לחלום, ללחום ולהיאבק עד להשגת המקסימום, להגיע להתפתחות הרוחנית של העם, שתביא לאושר הנכסף.

בכוחה של ספירה זו לקרב נפשית למעמד מתן תורה.
לא רק אז במדבר, כי אם בכל הדורות.
היא מצביעה על הרצון הגדול על ההשתוקקות אל היום הנכבד שלבנו נכסף אליו.
כעבד ישאף לצל וימנה תמיד מתי תבוא העת הנכספת. כיוון שהמניין מראה לאדם שכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא.

בדומה לאסיר הסופר בכיליון נפש את הימים שנותרו עד ליום שחרורו, כך ספרו בני דור המדבר את הימים עד ליום שבו יזכו לעבוד את האלוקים למרגלות הר סיני.
בספירה זו הפקיעו את חג הפסח ממועדו העצמאי והפכוהו למבשרו של חג השבועות.
כך נוצר הגשר והקשר בין שני חגים אלו.
הספירה המאחדת לימדה, שאין להפריד בין גאולתם הגשמית לבין גאולתם הרוחנית.
אין הראשונה קיימת בלעדי רעותה.
מהפכות רבות שקעו בגלל עייפות גיבוריהן שהאמינו כי הגיעו לסוף הדרך, ואין עוד אל מה לשאוף.
יציבותן של מדינות רבות שזכו ביום מן הימים לעצמאות, התערערה, משום שהמטרה האחרונה שנותרה להן הייתה מאבקי שלטון מכוערים בין המשחררים.

ספירת העומר אומרת 'לא'! למה שהושג.
היא רואה ביציאת מצרים שלב, שלב חשוב ויקר, אך לא ייתכן להחליפו בסולם עצמו, בסולם העלייה הרוחנית והשלמות האנושית הגלומה בתורה של חג השבועות.

{מעובד מתוך ספרו של אמו"ר הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ולקחה'}

קרדיט תמונה: Pixabay