אימרה שבועית:
זֹכור ימות עולם, בינו שנות דוֹר ודור. שאל אביך ויגדך זקניך וֹיאמרו לך.
{דברים ל"ב ז'}

סטטוס שבועי:
ארץ ישראל היא מקום מיוחד במינו.
זהו המקום היחיד על פני הגלובוס בו יכול העם היהודי למלא את משימתו בשלמות.
זו מהות הקשר של העם היהודי לארצו.

מאחר וזהו מקום מיוחד, המוכן והמיועד לתפקידנו הרוחני, אי לכך זו ארץ המחייבת התנהגות מיוחדת.
ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל, אך ורק בשביל לבצע המשימה המוטלת עליהם.
באם ננטוש את משימתנו, אנחנו מסתכנים באיבוד הזכות על הארץ.
זהו לקח חשוב, שלצערינו התממש פעמיים בהיסטוריה שלנו.

ציטוט שבועי:
שמירת הזהות הלאומית מצד אומה ללא עצמאות מדינית, ללא שפה מדוברת אחידה, אומה שאינה מרוכזת אלא מפוזרת על כל קצוות תבל ולמול רדיפות נוראות רצופות – זוהי תופעה כה לא רציונלית שלמולה ניצב כל היסטוריון פעור פה.
{פרופסור ארנולד טוינבי – 'עלייתן ושקיעתן של 21 תרבויות'}

סיפור שבועי:
'מילה זו מילה!'
רבי עזריאל הילדסהיימר ז"ל מגדולי רבני גרמניה לפני כ-100 שנה, היה הולך ובא במסדרונות השלטון.
אישיותו ואורחותיו נודעו לשם ולתהילה ובכוחם הצליח להמיס את לב השלטון כשנגזרה גזירה על אחיו היהודים.

שבת אחת הגיע שליח אל רבי עזריאל ובפיו מסר מקהילה רחוקה שנקלעה למצוקה, ומבקשים שילך וימהר אל בית השר הממונה, לרצותו ולהציל את אותה קהילה.

רבי עזריאל יצא לדרכו בעיצומה של שבת.
כאשר הופיע בפני השר, כיבדו הלה בסיגריה משובחת.
רבי עזריאל חשש להשיב את פני השר ריקם, כדי שלא להעליבו,
ועל כן ענה לו:
האם אינך יודע שאיני מעשן? השר ששמע זאת השיב את הסיגריה למקומה, ורבי עזריאל החל לשוחח עמו על אודות אותה קהילה.

מאותה פגישה פסק רבי עזריאל מלעשן.
למרות שעד אותו הזמן נהג לעשן, הוא סבר שעליו לעמוד בדיבורו, מאחר שיצא מפיו שאינו מעשן, עליו להפסיק מלעשן.
וכך החזיק במנהגו זה עד סוף ימיו.

פרשה שבועית:
פרשת בלק / 'בדידות נצחית

"כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"
{במדבר כ"ג, ט'}.

עם ישראל 'עם לבדד ישכון', לא כפרדוקס,
אלא, אולי כטבע היחיד האמיתי בהיסטוריה האנושית, שהצליח להתקיים מעבר לזמן.

מעל פסגת אחד מהרי מואב עמד בלעם שתום העין, המום ומשתאה.
הברק האלוקי פגע בלב אנטישמי זה והאיר בו לרגע בהארת פתאום, את משמעותו האמיתית של עם ישראל. באותה שעה, צעדו בסך לנגד עיני רוחו, כל דורותיו של עם ישראל.

הוא קלט את המראות והבין את משמעותם. לפתע תש כוחו. הקללות שהכין לקלל את העם, נותרו בקרבו.
במקומן צף הכורח לברך. המראות כפו עליו לשאת את משלו ולתאר את מהות עם ישראל כמות שהוא.

זו מפת ההיסטוריה הייחודית שלנו.
היא גרמה לא אחת לרבים שלא הבינוה, אי-נוחות וסבל רב. אחרים קלטו את בשורתה, ואכן ראו בבדידות זו ברכה.
אך אלה גם אלה יודעים שהם ניצבים בפני תופעה שאין לה אח ורע בתולדות העמים. מעניין להתייחס אליה מנקודת התצפית של בן דורנו. הנה דבריו של ד"ר יעקב הרצוג ז"ל:

לפני שנתיים (בתקופת מלחמת ששת הימים) היו כאן 15 תיאולוגים נוצריים.
הם נשלחו על ידי הממשלה האמריקנית למזרח התיכון לדווח על הצד הרוחני של העמים השונים.
הם הגיעו למדינת ישראל, ועל פי דרכנו הראינו להם כל בית חרושת חדש וכל קיבוץ.
הם אמרו:
זה לא מעניין אותנו, גם באמריקה יש תעשיות.
אנחנו באנו לבדוק מה זה אומר מבחינה היסטורית רוחנית. והזמינו אותי לשיחה איתם.

שאלתי אותם איך הם רואים את התופעה היהודית בארץ, במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים.
הם אמרו שהם באמת אינם יודעים להגדיר את מה שהם רואים.
אפשר שזו תופעה ניסית או משהו אחר, שאין הם יודעים להגדירו מבחינה תיאולוגית דתית. אמרתי להם:
'אשאל אתכם שאלה:
אנו מאמינים במושג של "עם לבדד ישכון".
מושג זה נאמר לפני 3300 שנה, מפי בלעם, גדול נביאי אומות העולם.
בואו והגידו לי על איזה עם אחר בהיסטוריה נאמרה נבואה זאת? האם בהודו, בפרס או ביוון העתיקה, יש מישהו שקם ואמר על איזה עם נבואה שהוא שוכן בדד?
הם בדקו, החליפו ביניהם דעות, והחליטו שאין דבר כזה בנמצא. אמרתי:
שנית, האם הנבואה הזאת התקיימה או לא?
אראה לכם, עד כמה אנחנו עם לבדד ישכון.
אין לנו משפחה.
בכל מקום מקבלים אותנו בכבוד, אך לא לתוך המשפחה. כמדינה, אנו דומים, לכאורה, ליהודי בגולה.
לו הייתה מדינת ישראל נופלת, חלילה, אין עם אחד שהיה מרגיש בכך אבידה משפחתית. אין לך עם אחר שלקיומו צריך להרהר, לא רק מה יהיה עליו במלחמה, אלא, לא פחות מזה, מה יהיה עליו בזמן שלום.
כיצד יעמוד מול עשרות המיליונים.
אין לך עם אחר שתלוי בקיומו בגולה, בתפוצות, והם תלויים בקיומם בו.
אם כל הגולה האירית בעולם תחלוף מחר מן העולם, ברור שאירלנד תישאר.
אבל מה יהיה חלילה על עם ישראל, אם היהודים בעולם לא יהיו?
איך נעמוד?

הסברתי להם את הבדידות המעיקה הזאת.
אמרתי להם שיש כאן פרדוקס עצום.
לכאורה, אנו החברה הארעית ביותר, ולמעשה, אנו החברה הקבועה ביותר.
לכאורה, אנו צועדים תמיד אל הבלתי נודע, ולמעשה אנו צועדים אל העתיד.
אנו מלאים פרדוכסים.
אבל אנחנו בסופו של דבר 'עם לבדד ישכון', לא כפרדוקס, אלא, אולי כטבע היחיד האמיתי בהיסטוריה האנושית, שהצליח להתקיים מעבר לזמן, ולכן תפש את מקומו מעבר לכללים המקובלים של ההיסטוריה. לכן, עם כל הארעיות, עם כל חוסר הבטחון, עם כל הספקות והפקפוקים, כל האיומים כולם מתנפצים אל הנצחיות של בית ישראל, השרוי בהשגחה ובאמונה.

אלו דבריו של מדינאי ישראלי מפוכח וריאלי, שפסוקו של בלעם שימש לו אמת מידה, גם במבוכיה הקרים והנוקשים של המדיניות הבינלאומית.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ולקחה'}

קרדיט תמונה: Pixabay