אימרה שבועית:
ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך.
{ישעיהו נ"ד ז'}

סטטוס שבועי:
אי יכולת להבין מאורעות, נקרא בשפה היהודית – 'הסתר פנים'.
במקום לראות את ידה המכוונת של ההשגחה העליונה הניצבת מאחורי המאורעות, לעתים צפה ועולה המחשבה שמא חלילה עזב אותנו בורא העולם.
האדם מטבעו מחפש בהירות, ומחפש בכל התרחשות את הסיבה והמסובב.

לכן, אדם שאינו מבין את הרציונאל ותכלית הסבל, הסבל קשה לו שבעתיים. הבנת המציאות מעניקה לאדם כוחות מחודשים, המאפשרים לו להתגבר ולהתמודד עם צרותיו.

כיהודים אנו יודעים, שחוסר הבהירות, היא המקנה לחיים את מימד הבחירה, וזהו האיזון במערכת היחסים בינינו לבין בוראינו.

ציטוט שבועי:
כי יש השגחה של מעלה על כל הנעשה בקרב בני אדם על הארץ
ויש גמול על כל המעשים כערכם,
לחסד ולשבט.
אמנם לא תמיד רואות עינינו את הגמול בפועל,
לפי שהוא מתגשם במחזור גדול שאין עינו של אדם מקיפה אותו,
אך הוא קיים והוא יסוד מוסד בהנהגת העולם.
{אברהם קריב}

סיפור שבועי:
'נקום ינקם..'
הרב מרדכי קמינסקי, ר' מוטל כפי שהיה קרוי בפי ידידיו, חיבר ספר בשם 'לעת ערב' שם הוא תיאר את שחווה בימי השואה ואת נס ההצלה והשיקום.

היה זה ממש לאחר שכוחות בנות הברית שיחררו את המחנות.
היהודים, שלדים של עור ועצמות, שוחררו והם הסתובבו ברחבי גרמניה.

מספר ר' מוטל, שיצא מאחד מחנות העקורים כשהוא רעב, ולא היה לו מה לאכול.
והנה הוא רואה לפניו אשה גרמניה צעירה הולכת עם עגלת תינוק, ובתיק שלה דברי מאכל.
הוא היה רעב מאוד, וניגש אל הגרמניה וביקש לקחת ממנה דבר מאכל כלשהוא בכדי להשביע את רעבונו.
אבל אז התחילה האשה לבכות: היא סיפרה לו שגם היא חסרת בית, גם היא נעה ונדה בשיירות המגורשים, והיא מבקשת שישאיר לה את האוכל.

ריחמתי עליה, סיפר ר' מוטל, ואז נשמעה צעקה מעבר הכביש.
היה זה חייל יגוסלבי שעבר שם וצעק: אני שונא אתכם יהודים! אפילו לנקום אתם לא יודעים! מיליונים הרגו בכם הגרמנים, השאירו אתכם בלי כלום. ואתה בחור יהודי צעיר מרחם עליה?!

פרשה שבועית:
פרשת בראשית / 'לבד בג'ונגל'

"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" {בראשית א' כ"ו}.

זו הייתה בדידות!
לבד. לבד בתבל כולה.
העיניים והאוזניים פקוחות היו אל העולם שמסביב.
הן קלטו את המראות המרתקים ואת הקולות המעניינים.
את דממת היער ואת שאון מפלי המים,
את זמרת הציפורים ואת נהמת החיות.

כן, אדם הראשון הרגיש בכל המתרחש סביבו, והסקרנות ניעורה בלבו.
הוא שמע את הסימפוניה והבין את התהליכים המתחוללים לנגד עיניו.
הוא הדביק תוויות זיהוי נכונות לכל החי הנקרה בדרכו, שנאמר: "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה"
{בראשית ב', כ'}.

והנה, מתבהרת לו העובדה המסעירה כי למרות שהוא ניצב בתוך העולם, למעשה, הוא עומד מולו.
הוא אינו משתייך למתרחש.

נודע לו שהוא – אדם.
מסביב הכול עצום ורב לאין מספר,
הכמויות אדירות. ברום השמים מיליוני כוכבים, ובארץ – כרי דשא, הרים, עמקים, נהרות, ימים, אוקיינוסים.
והחי? איזו שאגה אדירה!
קולות רב גוניים של אלפי סוגים של חיות, בהמות, בעלי כנף, דגים ורמשים לרוב. הללו מתרוצצים, משתעשעים ונאבקים בהמון.

רק הוא – לבד.
בלא אח ורע. יחידי. אינו שייך לשום 'ממסד' בהמי או חייתי כלשהו.
הרגיש שהוא 'אישיות'. נקודת איכות שלא צמחה משפע הכמות.
מקורו בנעלם ובמוסתר מעין הבשר – בניצוץ האלוקי, בנשמה שנופחה. 'צלם אלוקים', כלשון הכתוב בפרשת בריאת האדם.

דבר לא השתנה מאז ועד היום. למרות ה'שכפול' במיליארדי עותקים של האדם הראשון – אין כמוהו. למרות שכל ילוד אשה נוצר בהתאם לחוקי הביולוגיה והגנטיקה,
כל אחד הוא משהו מיוחד שאין על עפר משלו.
'כל אדם טבוע בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהם דומה לחברו'
(מסכת סנהדרין ל"ז, א').

זוהי פעולתה המרשימה של הנשמה.
היא הקובעת את ייחודו של כל אדם, את חד פעמיותו.
על כן, כה מוחלט הוא ערכו של כל אדם.
ירושה היא לנו מן האדם היחיד, הראשון.
{מעובד מספרו של אמו"ר הכ"מ הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ופשרה'}

שבת שלום – חודש טוב – חורף בריא – בשורות טובות ישועות ונחמות 

אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל
הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה
הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה
הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם
וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה
וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה
וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה
הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב
וְאִמְרוּ אָמֵן

קרדיט תמונה: Image by Mystic Art Design from Pixabay