אימרה שבועית:
הטובה והחשובה שבמידות האדם היא היותו גומל טובה לאשר היטיב לו, והרעה שבמידותיו היא היותו כפוי טובה.
{דון יצחק אברבנאל}

סטטוס שבועי:
הנטייה הפרטית להיות חלק מהכלל, היא צורך פנימי אנושי. אנשים מרגישים קירבה וידידות לבני משפחתם, עירם, למי שלמד איתם באותו בית ספר, ישיבה, צבא ועוד.
רגש הפטריוטיזם שהם מפגינים לחבורתם, מביע את הנטייה להיות נאמנים ומשוייכים לקבוצה.
רגש טבעי זה, המכוון כל יחיד לפעול למען הכלל, מאפשר לנו לגשר על הפערים שבינינו, ולהפוך ליחידה אחת מלוכדת למען כולם.
הברכה וההצלחה אינן שורות אלא בכלי שלם – בעם מאוחד כמשפחה אחת.

ציטוט שבועי:
מכל מיני הקנאות המשתוללים בטבע האדם, אין לך דבר כל כך מטומטם כמו האנטישמיות. {המיניסטר הבריטי ד. לויד ג'ורג'}

סיפור שבועי:
'התמונה המלאה'
לאחר יום עבודה קשה ומתיש במנהטן, עלה דניאל לאוטובוס של חברת 'מונסי טריילס' בשדרה החמישית ברחוב ה-47 הנוסע לביתו במונסי.
זה היה האוטובוס האחרון והוא היה די מלא.
דניאל היה עייף מאוד ורק רצה להיות קצת עם עצמו, אולי אפילו יצליח לנמנם קצת בדרך. הוא חיפש פינה מתאימה, ולשמחתו הוא מצא ספסל ריק בחלק האחורי של האוטובוס, מה שיאפשר לו קצת פרטיות ומרווח בדרך הביתה.
האוטובוס המשיך בשדרה החמישית, ובכניסה לפורט אות'ורוטי (Authority Port) לקראת הכניסה למנהרת לינקולן, קיימת תחנה אחת ואחרונה.
בתחנה זו עלו לאוטובוס יהודי עם ארבעת ילדיו הקטנים, ובאים לשבת לצדו של דניאל.
בצר לו נאלץ להכניס את רגליו פנימה ולהצטמק ליד החלון. אבל אם לא די בכך, הרי שהילדים הולכים רצוא ושוב כל הזמן, מאבא ואליו, צועקים, שואגים ומפריעים לכל הנוסעים.
באיזשהו שלב הם מוצאים כדור, ומתחילים לזרוק אותו מאחד לשני בתוך האוטובוס, מעל לראשי הנוסעים.

בשלב הזה, דניאל המתוסכל כבר לא היה מסוגל לשתוק יותר.
הוא פונה לשכנו לספסל ושואל: האם אתה האבא של הילדים האלו?,
כן עונה האב בהיסוס.
אז אולי תעשה משהו?! אתה הרי האחראי עליהם, הלוא כן?!.

האבא מסתכל עליו במבט חודר, ואז אומר לו בשקט:
אנחנו עכשיו בדרך חזור מבית החולים 'בית ישראל' ( (Beth Israel Hospital, שם מאושפזת אשתי, אמא של הילדים האלו, עקב מחלה סופנית רח"ל, לא עליכם.
רק עכשיו שמענו מהרופא אבחון קשה מאוד, כנראה שהילדים לא יודעים איפה לשים את עצמם. כאן נחנק האיש בבכי, ואז המשיך ואמר: וגם אני לא יודע איפה לשים את עצמי…
האם עדיין אתה חושב שאני צריך לעשות משהו?!

פרשה שבועית:
פרשת בחוקותי / 'סדר עולמי ישן…'
"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם…
ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו…
ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם.
ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם. ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב וגו'"
{ויקרא כ"ו, ג' – י"ג}.

בטרם ננסה להבין את הקשר המסתורי ואת יחסי הגומלין בין התנהגותו הדתית-מוסרית של האדם לבין הגשם, היבול ופעילותו התקינה של הטבע – נוסיף קורטוב תמיהה למסכת ההבטחות:
"ונתתי גשמיכם בעתם" – 'בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, כגון: בלילי רביעיות ובלילי שבתות'
(רש"י שם בשם התלמוד).
"ונתנה הארץ יבולה" – 'לא כדרך שהיא עושה עכשיו, אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון…
ביום שהייתה נזרעת, בו ביום עושה פירות'
(ספרא).
"ועץ השדה יתן פריו" – 'אף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות'
(שם).
"ואכלתם לחמכם לשובע" – 'אפילו אוכל אדם קמעא, הוא מתברך במעיו'
(שם).

הגיוננו היה מתקבל, לו הייתה הפרשה משכנעת אותנו ששמירת חוקי התורה תתרום לאין ערוך, לשיפור איכות החיים המוסריים של העם – שתעניק עולם הבא וכו'.
אולם, לבוא ולהכריז ששמירת שבת וכשרות, זהירות בהלנת שכר, באיסור שעטנז וכדומה, יורידו גשם ויצמיחו יבול וישמשו כח מרתיע מפני אויבי הארץ, שוברת את מוסכמות הגיוננו האנושי המבוסס על החושים.

אכן, מושגי הפרשה שונים.

הפרשה בעצם משלימה את תמונת האדם כפי שתוארה ביום יצירתו, ביום השישי לבריאת העולם. שם נאמר עליו שנברא: "בצלם אלוקים"
{בראשית א'}.
כלומר, הוא נושא בקרבו ניצוץ מן העולם שמעבר לטבע.
גרעין האינסופיות שתול בו ומפעיל אותו.

כך נאמר במדרש, סמוך לבריאת האדם:
'בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו:
ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי.
שאם אתה מקלקל, אין מי שיתקן אחריך'
{קהלת רבה ז'}.

כוונת הדברים היא, לא רק להשפעתו של האדם על סביבתו החברתית, כי אם גם על הטבע עצמו.
שכן, האקולוגיה של היקום, על כל צורותיה, הינה בבואה והשתקפות של האקולוגיה המוסרית של בחיר היצורים – האדם.
לאדם יכולת הכרעה חופשית. בכל מצב ומצב שאליו הוא נקלע, הבחירה בידו, אם לעשות את הטוב, הראוי והמוסרי, או את הרע, המכוער והמזיק.
בזאת עליונותו הברורה על פני יצורים חיים אחרים.

אולם, קיים הבדל תהומי בין הבחירה בטוב לבין הבחירה ברע, מלבד הניגוד המוסרי. הבחירה הרעה נובעת, בדרך כלל, מן האינטרס האישי הצר, מן האגואיזם.
ואם יפעל על פי עצתם, תהיה התנהגותו טבעית בהחלט, תואמת את מציאות גופו ויצריו.
זאת ועוד, אם מחליט האדם, במצב נתון, לפעול בניגוד לדרישות יצרו, להתנהג לא לפי האינטרס האנוכי, רק משום שצו מוסרי מסויים ביקש ממנו לפעול אחרת – הרי בעיני המקרא, התנהגותו אינה התנהגות טבעית, כי אם נס של ממש.
נס הנאצל ישירות מן הניצוץ האלוקי השוכן במעמקי אישיותו.

נס התנהגותי זה, אם הופך הוא לנורמה קבועה בחיי אדם ובחיי אומה שלמה, אם בכל מקרה ומצב יפעלו שלא בהשפעת הדחף, כי אם לאור תבונת הלב המוסרית – יגרום הדבר שגם הטבע והיקום יפיקו מקרבם תוצאות ניסיות ועל טבעיות.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ולקחה'}

קרדיט תמונה: Pixabay