אימרה שבועית:
אנחנו השעיר המשתלח, וכך זה היה לאורך ההיסטוריה.
בדיוק בנקודה שבה חשבנו שהנצרות ריפאה עצמה מהאנטישמיות גילינו שהעולם של האסלאם נגוע בזה.
{הרב יונתן זקש}

סטטוס שבועי:
מלחמת 'חרבות ברזל' מציבה בפני כולנו סימני שאלה רבים על כל מושגי היסוד לפיהם חיינו לפני ה7 באוקטובר.
גילינו שוב, ובמחיר כבד, את עובדת היותנו נתונים במאבק מתמיד,
במלחמה עיקשת על חיינו וקיומנו,
על נפשנו ועתידנו בארץ המובטחת.
גילינו שוב את אחדות הגורל של העם היהודי בשעות מבחן.
העם בכל פזוריו הרגיש את הסכנה המרחפת על העם היושב בציון ונהגו בהתאם.
גילינו שוב שההסתמכות היחידה על השאננות והביטחון הרב שהקרינו מנהיגים וגנרלים לא עמדה ברגע האמת, ומוכרחים אנו לשנות את העמדות ולהתאימן למציאות החדשה.
"וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל"
{דברים ה' י"א}.

ציטוט שבועי:
ככל שהעמקתי חקר בתולדות העם הזה כן גברה בי תחושת הדיכאון והתדהמה למראה האלימות הזדונית שהופעלה נגדו בכל הזמנים וכמעט בכל מקום בעולם.
הרדיפות, הגירושים, העינויים, ההשפלה ורצח ההמונים הם איפוא חלק בלתי נפרד מסיפורו של העם הזה.
{מרטין ג'לברט}

סיפור שבועי:
'עולם כמנהגו…'

רבי יצחק חריף זצ"ל שכיהן כרבה של סמבור בגאליציה, מתוקף תפקידו נפגש לעתים עם ההגמון הנוצרי המחוזי, שהיה אנטישמי,
ובאופן קבוע הקניט את הרב בדברי בלע על עם ישראל ותורת ישראל.

באחד האירועים הממלכתיים שהוזמנו שני האישים, אמר ההגמון לרבי יצחק:
אתם היהודים נוהגים עמנו בדרכי רמייה וערמומיות כבר אלפי שנים עוד מימות אבותיכם.
למשל, בני יעקב ניצלו את תמימותם של אנשי שכם, ולא העזו להילחם בהם פנים אל פנים, אלא יעצו להם שימולו עצמם עבור אינטרס של שלום בין העמים וערך החיים המשותפים,
וכאשר התפתו לעצתם, ברגע של חולשה וכאב מברית המילה, אבותיכם תקפו אותם והרגום.

ענה לו הרב: תאר לך אילו בני יעקב היו יוצאים למלחמה עם אנשי שכם כשהם לא היו נימולים.
מיד היה לחץ בינלאומי, ומחאות והפגנות איך היהודים נוקטים באלימות כלפי עם אחר,
מבלי להתייחס לסיבת היציאה למלחמה על מה ששכם עולל לדינה אחותם.
אך ברגע שנימולו אנשי שכם, ומבחינת העולם הנאור הם נחשבו ליהודים, אי לכך היה מובטח מראש לבני ישראל שאומות העולם לא יפצו פה ולא יגנו את ה'טבח' באנשי שכם, משום שעל הרג יהודים אין תגובה עולמית…

תענית שבועית:
ארבעה ימי צום ותענית קבעו הנביאים, חגי זכריה ומלאכי – כאות ותמרור, הבאים להזכיר, ולסמל פרקים עגומים בקורות עמינו.
אחד מן הצומות הללו הוא 'צום העשירי' – עשרה בטבת.
ביום זה הטיל נבוכדנצר מלך בבל, את המצור הגדול על ירושלים.
המצור ששם קץ למלכות יהודה. שהביא לחורבן הבית הראשון.

כל התעניות שנקבעו, לא ניתנו כדי לצער עצמינו, ולגרום לנו סבל נוסף בחיינו.
עיקרה של תענית לעורר את הלב, לפתוח אשנב לתשובה, באמצעות הצום והזיכרונות העגומים.

התשובה – השיבה אל זהותנו היהודית ואל תורתנו הייחודית, היא האמצעי היחיד, שעם ישראל יכול להשיב לעצמו את כבודו האבוד ואת מעמדו בתבל.
שיבתו של כל יחיד ויחיד אל חיק האמונה, היא עוד צעד לקראת המטרה הנכספת:
"כה אמר ה'… צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו"
{זכריה ח' י"ט}

פרשה שבועית:
פרשת ויגש / 'לקראת היום שאחרי…'

"אני יוסף העוד אבי חי"
{בראשית מ"ה ג'}

יוסף התעלל באחיו.
כאשר אלו באו מכנען הרעבה לשבור בר במצרים
{שם מ"ב ה'},
נהג בהם בקשיחות יתירה וטפל עליהם האשמות שווא
{שם ט'}.
הוא שמונה לתפקיד המשביר, נחייב לדאוג לאספקת מזון סדירה, 'עשה שרירים' שלא במקום הדרוש.
הוא מתחזה בפניהם כשליט כל יכול, היכול להחליט בעצמו להשליכם לכלא
{שם י"ז},
לעכב את אחד האחים
{שם כ"ד} כבן ערובה,
עד שיורידו אליו למצרים את בנימין.

מדוע?
כלום רצה להוכיח להם, שחלום המלכות שלו התגשם, ועתה הוא שולט בגורלם ובחייהם?
ואולי טעם את טעם הנקמה המתוקה?

אם אכן זוהי סיבת קשיחותו, איך התאפק, ולא המם אותם מיד בהודעה הדרמטית שהוא האח המכור, שהגיע אל כס השלטון? כלום יכולה להיות נקמה מתוקה יותר מהתבוננות בפניהם מוכי התדהמה ברגע, שנוחתת עליהם בשורה כזאת?
ועל כל אלה, מדוע בכה כששמע אותם עורכים חשבון נפש?
השואף לנקמה, אינו בוכה שעה שמשיג את מטרתו.

אבל, נוסיף ונשאל:
מדוע החליט יוסף להוסיף צער על צערו של אביו, שכה אהב? למה כפה עליהם לנתק ממנו את בן הזקונים שלו, את בנימין, בעוד הוא שרוי באבל על היעלמות יוסף?

המשך קורותיהם מעלה תמיהות נוספות.
בהיותם בדרך הביתה גילו האחים, בעת החניה, שהמושל המוזר החזיר לאמתחתם את הכסף, אותו שילמו תמורת התבואה. פחד אמת אחז בהם. {שם כ"ח}.
מהו התעלול הבא שלו?

לבסוף, הם יורדים בשנית למצרים, ובנימין נלווה אליהם. המושל מתרכך ומשנה את טעמו ונעשה רב חסד.
הוא עורך לכבוד האחים מסיבה מלכותית אינטימית.
בה הוא מגלה חיבה במיוחד כלפי האח הצעיר.
הוא מעניק לכולם מתנות, "ותרב משאת בנימין ממשאת כולם"
{שם מ"ג ל"ד}.

לא חולף זמן רב, והאידיליה מתנפצת.
בנימין מואשם בגניבת גביע המושל.
והלה, בזעמו, תובע שבנימין ישאר עבדו.
האחים מזדעזעים. "ויקרעו שמלתם".
{שם צ"ד י"ג}.

המשך הדרמה מתחוללת בעימות גלוי וישיר בין יהודה, נציג האחים, לבין יוסף.
יהודה מגן בכל כוחו על בנימין, על חייו וחירותו.
בסופה של השיחה הקשה מסיר יוסף את המסווה מעל פניו ומגלה את זהותו האמיתית.

זהו הסיפור, ובו עצמו טמון ההסבר להתנהגותו החריגה, לכאורה, של יוסף, כפי שהוא עולה מהפרשנות.

מכירתו הייתה, למעשה, הפילוג הראשון והקשה בעם ישראל. פצע המחלוקת שנפער גרם לאסון.
יוסף ידע היטב, כי קולר האשמה תלוי גם בו.
בחלומותיו, שנראו בעיני האחים כהתנשאות, ובדיבות עליהם שהביא אל אביו
{שם ל"ז ב'},
תרם הוא את תרומתו להתרחקות ולפירוד בינו לבין האחים.

עתה כשהתגשם חלום המלכות, חלם יוסף חלום נוסף:
להשיב את האחדות לבית ישראל.
להשיבה בלב פנימה, ולא רק במסגרותיה החיצוניות. הזדמנות זו התגלגלה לו, כשהופיעו אחיו לפניו.
בטרם יתגלה לפניהם, עליהם להכיר את מעמדו האמיתי. עליהם לדעת בעליל,
שהוא אכן מושל כל יכול, ולא פקיד זוטר במשרד כלכלי.
ידעו נא, שבכוחו להרע להם, לנקום בהם על כל הכאב והסבל, שהסב לו.
ואם למרות זאת יטה להם חסד, יגמול להם טובה תחת רעה, יבינו, שחלומות הנעורים שלו לא היו התנשאות וגאווה,
כי אם אמת אלוקית, שחפצה להושיב את יוסף על כס המלכות.
אם ישתכנעו בזאת, תשוקם אחדות הלבבות שהתפרקה.

זהו חלקו שלו באיחוי הקרע ובריפוי פצע הפילוג.
אולם, הוא רצה להעמיד גם אותם במבחן האחווה, דווקא במקום בו נכשלו.
חפץ היה לדעת, אם יפקירו פעם נוספת את אחד האחים לגורלו – ולא סתם אחד האחים, כי אם את בנה השני של רחל, שלא הייתה אמם.
אם ימסרו את נפשם ולא יתנו לפגוע בבנימין, יראה בכך אות, כי למדו לקח, שהם מכירים במשגה שעשו כשמכרוהו, וחרטתם נובעת מעמקי הלב.

הם עמדו בניסיון ובמשימה בכבוד.
יוסף ידע, איפוא, שמעגל הפירוד, שהוא פתח בו – נסגר. הוא ידע, כי חלפה שנאת האחים ואיננה.
שעת האמת הגיעה, שעת השיבה אל חיק המשפחה.
"אני יוסף! העוד אבי חי?"
{שם מ"ה ג'}.

{מעובד מספרו של אמו"ר הכ"מ הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ופשרה'}

קרדיט תמונה: Photo by Brett Sayles: https://www.pexels.com/photo/aged-streetlight-near-stone-building-6797232/