אימרה שבועית:
רבים האמינו, שברגע שתהיה מדינת ישראל, האנטישמיות תיעלם מהעולם. אנחנו יודעים שלמעשה כל מה שקרה הוא שהאנטישמיות עברה מוטציה, והיא היום מתבטאת כאנטי-ציונות כלפי קיומה של מדינת ישראל. {הרב יונתן זקש}

סטטוס שבועי:
קשה היא המלחמה. וודאי לנוטלים בה חלק פעיל בחזית הלחימה, וגם לציבור בעורף כשליבם מחסיר פעימה. רבים סיפורי ההשגחה והאימה מהטבח הנורא, ומעשי גבורה והצלה ללא מורא. עוד ידובר בהם ומהם.
מכל הזיכרונות, ממבול הפרטים והמידע בחדשות, נותר משקע עמוק בלבבות. משקע סמיך של מראות לא אנושיות, חשיפה בלתי אמצעית לזוועות.
חמור ומסוכן משקע זה לכל צלם אלוקים, לאופיו ולחייו העתידיים. האדם שנתקל באותם תמונות וסרטונים אכזריים, מוחו ולבו עלולים להתקשח, ולהעשות אדיש לסבלם של אחרים. מעתה ימדוד כל מכאוב, בקנה מידה אחר, ומהרגישות של פעם לא נשאר זכר. כי הלוא מה הם כל התחושות, נוכח מה שחווה בהביטו בתמונות הקשות?

האמצעי היחיד להתגבר על רגשות אלו, הוא כמו תמיד במתקפת נגד, במלחמת מנע. בהשרשה ובפיתוח מחדש של רגשות רחמים וחמלה, בטוב לב, בפעילות מפליגה של סיוע ועזרה לאנושות כולה.
נדרש מאיתנו מאמץ וויתורים על הרגלים יומיומיים, אשר ישרתו גם את השאיפה הכמוסה בלב כולנו בעת הזאת, לשאת בעול סבלם של משפחות החללים, הפצועים, החטופים, הפליטים, והלוחמים הם ויקיריהם.
אלפי משפחות דואבות. בשבי החמאס מעונים זקנים זקנות, תינוקים ותינוקות. אין באפשרותינו להקל ממצוקתם, אך בידינו וחובתנו לשאת עימם את צערם. לשנות קצת משיגרת החיים. לא במילים – במעשים!

ציטוט שבועי:
בכל משברי שפקדוני לאורך הדרך – דבר אחד לא נשבר. לא חדלתי להיות אדם מאמין. אף בגדול שבשיברוני, לא נתמוטטה אדמת אמונתי. {אבא קובנר}

סיפור שבועי:

'משתתף בצערם'

רבי ישראל מאיר הכהן, ה'חפץ חיים', בכל ימיה הארוכים של מלחמת העולם הראשונה, בצד פעולותיו הגדולות למען הנפגעים, סידר לו מצע על הקרקע וסירב לישון על מיטתו.
כאשר נשאל לסיבת סירובו, השיב: וכי איך אוכל לישון בשלווה על מיטתי בעוד העולם כולו נתון בסבל ובצער כה רב?

פרשה שבועית:

פרשת ויצא / 'מלחמת עולם..'

"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו, והנה ה' ניצב עליו" {בראשית כ"ח, י"ב-י"ג}.

יעקב נמלט מחמת עשיו. אחיו הזועם על הברכות שנשמטו מידיו, ובלבו יוקדת שאיפת נקם.
בליל המנוסה הראשון חלם יעקב את החלום.
מי הם אותם מלאכים מסתוריים המטיילים מעלה ומטה בסולם חלומו של יעקב?
נאמר במדרש: אלו שרי אומות העולם… שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים שלבים ויורד, ושל מדי חמישים ושניים ויורד, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עולה, ולא ידע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: שמא לזה אין לו ירידה? אמר לו הקב"ה: 'ואתה אל תירא עבדי יעקב… ואל תחת ישראל' {ירמיה ל', י'}, כביכול, אפילו אתה רואהו עולה אצלי, משם אני מורידו! שנאמר: 'אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קינך, משם אורידך נאום ה" {עובדיה א', ד'}.

יעקב, הגולה מארצו, היה ללא ספק מוטרד מעתידו הלוט בערפל. העקירה מן הארץ, גם החששות לעתיד העם שיצמח ממנו, כמובטח לאברהם, כירסמו בלבו בעת שהלך בודד חרנה. והנה, העניק לו החלום את פשר עתידו האישי ואת פשר עתיד העם לדורותיו. יעקב קלט את החלום כתמונת ההיסטוריה האנושית, כשהוא צופה בעלייתם ובירידתם של עמים, של מלכויות ושל תרבויות עד סוף כל הדורות.
החלום הנבואי לימדו את מהות ההיסטוריה ואת משמעותה. הוא נוכח לדעת, עד כמה מוגבל כוחם של העמים ושל תרבויותיהם החומריות. הוא צפה במחזוריות ההיסטורית המזמנת ירידה מן הבמה והשתקעות בצל, לאחר הטיפוס אל שיא העוצמה.
הוא גם למד שחוק היסטורי זה אינו חל על עם ישראל. העם, שלמרות כל הסבל, הייסורים והצרות, לא יכלה מן העולם. לא הוא, לא תרבותו ולא בשורתו הנצחית.

אולם בחלום ההיסטורי היו גם רגעי אימה קשים. יעקב הבחין שמלכות אחת, אדום, מטפסת בסולם ההצלחה, הכוח וההשפעה. עולה ואינה יורדת. והוא נבהל. מול עיניו קמה תרבות שלא חל עליה עקרון מחזוריות הפריחה והכמישה. מה יהיה, איפוא, גורלם של עם ישראל ושל תורתו, כשיהיו משועבדים למלכות אדום? לפחד זה באה תשובת האלוקים: 'אל תירא… אני מורידו'.
במה שונה מלכות אדום מן המלכויות הקודמות שגלשו כולן בעצמן מן השיא אל תהום הנשייה?
כוחן של שלוש המלכויות הראשונות מוגבל בתוך המסגרת האנושית המוכרת. מנגנוני ההרס העצמי פעלו בעומק תרבותן, כפי שהוכיחו זאת ההיסטוריונים. הן נעלמו ופינו את מקומן לתרבויות מתקדמות יותר.
המלכות הרביעית, זו תרבות החומר של אדום, רומא, תרבות המערב של היום, תשלוט שליטה מוחלטת על החברה האנושית כולה. המשבר שיפקוד אותה לא יצמיח תרבות חומרית טובה יותר שתנבע ממנה. בעיותיה ימוטטו את סדרי העולם הקיימים, עד שיפנו מקום לתרבות חליפית, נאצלת מתחום הרוח והמשתלשלת ממקורות אחרים.
סופה של המלכות הרביעית מסמל את אובדן התקווה האנושית לאפשרות החיים המתנהלים לאור ההתקדמות הטכנולוגית החומרית בלבד, ללא הזדקקות לעידון ולשלימות המוסרית.

צא לדרכך, יעקב. וברכת "והנה אנכי עמך, ושמרתיך בכל אשר תלך" {בראשית כ"ח, ט"ו}, תלווה אותך. ברכת דרך מרעננת שהפיחה את התקווה בלב הגולה הגדול.

{מעובד מתוך ספרו של אמו"ר הכ"מ הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ופשרה'}

קרדיט תמונה: Image by Gerd Altmann from Pixabay