אימרה שבועית:
הפחד הוא אחד האיומים הכי גדולים על האנושות.
פחד שמשתק מלפעול ולתקן. מלעשות שינויים ולשפר.
פחד שלא מאפשר לנו להתקדם.
אם יש דבר שעלינו להילחם בו, הם אותם אלה שמנסים לפנות לרגש זה בקרבנו.
אותם אלה שמנסים להזהיר ולהפחיד אותנו מכל שינוי.
מול הפחד יעמוד האומץ,
יבנה ויפעל לשנות ולהאיץ תהליכים.
אמת, יש פעמים בהם צריכים אנו למידת הזהירות.
אך זהירות איננה פחד – שונה היא בתכלית השינוי ממידה שכל תכליתה לשתק.
אסור לפחד!
{הראי"ה קוק}

סטטוס שבועי:
עם ישראל אינו מתאפיין בריבוי מספרי, כנכתב בפסוק בחומש דברים:
"לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם… כי אתם המעט מכל העמים"
{דברים ז', ז'}.
אל ליהודי לחשוש מכמויות. בכל מקרה של התמודדות בין כמות לאיכות, בע"ה ידה של האיכות תהיה על העליונה.
אין כעם היהודי היכול להעיד על חוקיות זו,
על העדיפות המכרעת של האיכות על כל צורה של ריבוי כמותי.

אנו עם קטן ולמוד סבל, וסביבנו מתנשאים עמים רבים, חזקים ויהירים, אלא שלמרבית הפלא, דווקא עמנו שרד למרות התלאות שעברו עליו.
כפי שהתבטא הקיסר אדריינוס: 'גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים'
(מדרש אסתר רבה י').

למרות הכל, הכבשה התקיימה, מתקיימת ותוסיף להתקיים לנצח,
ואילו שבעים הזאבים חלפו מן העולם בזה אחר זה.

ציטוט שבועי:
אל אלוהי ישראל, שמור על חייליך, ותן ברכה לחרבם המחשלת מחדש את שכרת עם, עם סגולתך ועם ארץ בחירתך. גור אריה יהודה. למען עמנו, למען ארצנו, קדימה לקרב, קדימה לניצחון.
{מנחם בגין}

סיפור שבועי:
'ביחד ננצח' / הרב ישראל מאיר לאו
בחודש אדר תשמ"ז התכנסה במלון הילטון בוושינגטון ועידת דור ההמשך של הנהגת ה-UJA, המגבית היהודית המאוחדת.
באותה תקופה שימשתי כרב הראשי של נתניה וכחבר מועצת הרבנות הראשית, ושכזה הוזמנתי לשאת דברים בעניין הגיור.

בסוף נאומי ניגש אליי אחד מהמושכים בחוטים בבית הלבן ואמר לי: התרשמתי עמוקות מהדברים.
הייתי מציע לך להיפגש בפגישה סודית עם אחד ממנהיגי ארה"ב, לא בנושא 'מיהו יהודי' שלא מעסיק אותו, אלא בנושא המזרח התיכון כאזרח ישראל מילדות.
בהיותך איש רוח זוהי הזדמנות להסביר לו את עמדתך ואולי גם לשכנע.

נכנסתי לחדרו של המנהיג, שעד היום אני מנוע מלומר מיהו, ומצאתי בחדרו גלובוס.
זה העניק לי השראה לפתוח בשיחה שנמשכה שעה ארוכה. יביט אדוני אל הגלובוס הזה, אמרתי.
אנחנו המדינה היחידה שאין מקום לכתוב את שמה בשטח המוקצה לה על הגלובוס. האותיות ISRAEL נמצאות על הים התיכון כי שטחנו צר מלהכיל את שמנו.
אם כן, למה אתם לוחצים עלינו ולמה כל המצוקה הזאת שעלינו לסבול מידכם?

יביט אדוני סביבנו: שטח אדיר של ירדן, שטח עצום של סוריה, שטח מדהים של ערב הסעודית, של מצרים, של איראן ושל עיראק.
שטחן של רוב המדינות הללו מדבריות – ואנחנו צוואר בקבוק.

אני מדבר בשם דור שחזר הביתה מהשואה מוכה, חבול ופצוע.
כמה סמלי שאנחנו מוצאים את השם שלנו על גלי הים.
תנו לנו לחיות בשקט, זה כל מה שאנחנו מבקשים.

האיש נתן לי לפרוק את כל המטען הרגשי ואמר לי: אני יודע שאתם הישראלים חושבים שאנו האמריקנים נאיביים מאד ומדיניות החוץ שלנו כושלת ולא חכמה, אבל הרשה לי לומר לך דבר, אך אבקש שלעולם לא תצטט את הדברים בשמי:
יש נושא ששמו ירושלים – האם אי פעם לחצנו עליכם לחצות אותה מחדש? (הדברים נאמרו ב1987).
למה מעולם לא אמרנו לכם לוותר על העיר העתיקה ועל הכותל ולחזור לגבולות 67?
הוא נשם לרגע והמשיך… התשובה היא כי בנושא ירושלים אתם מאוחדים, ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, ופרט לשוליים של רק"ח כולכם בעד ירושלים המאוחדת כבירת ישראל.
אנחנו לא נאיביים כל כך ללכת עם הראש בקיר.
בכל הנוגע לגולן, לגדה המערבית ולעזה, אתם מפוצלים ומפולגים, ויש בכם תנועות שדורשות שיבה ל67.
בסדק הזה שאתם יוצרים אנחנו תוקעים רגל, כי אין זה סוד שהשפעה במזרח התיכון חשובה לנו, והפילוג ביניכם מזמין אותנו לפרוץ פנימה ולקבוע עובדות בשטח.
לא עלינו תלונותיכם.
תעשו בדק בית וחשבון נפש. במקום שאתם מאוחדים, אנחנו לא מעיזים לומר מילה.

לחצתי את ידו ואמרתי: אדוני, אני מודה לך על השיעור שנתת לי. אני מעריך את גילוי הלב שלך. כמו שהבטחתי, את שמך לא אצטט לעולם, אבל את דבריך אביא בפרוטרוט.
{מתוך עיתון 'משפחה'}

פרשה שבועית:
פרשת לך לך / 'ארץ נהדרת..'

"ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה לגור שם, כי כבד הרעב בארץ" {בראשית י"ב, י'}.

ארץ ההבטחה האלוקית קידמה את פני אברהם… ברעב.
זה עתה בא בשעריה, וכבר עליו לנטשה.

כבד הוא הרעב בארץ, בעוד שבמצרים השכנה שורר שפע. אם כן, איזו ארץ הבטיח לו האלוקים?
מדוע הוא, הבורא הכל יכול, מביא עליה רעב דווקא סמוך להבטחה ולתקווה?
מה חייב אברהם ללמוד מעובדה זו?

ואם לא די בכך, בחלוף הרעב, בשוב אברהם לארץ, הוא מתנסה בחוויה נוספת: במלחמה.

ארבעה מלכים, שבאו מן המזרח, 'עשו מלחמה' {בראשית י"ד, א'-ט"ו}
עם חמשת מלכי בקעת הירדן. בין הערים הלוחמות היתה גם סדום, שבה התיישב לוט.
והנה:

"וישמע אברם כי נשבה אחיו… וירדף עד דן… ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק"
{שם י"ד, י"ד-ט"ו}.

מדוע פורצות מלחמות בארץ ההבטחה?
אברהם שם לבו לכך שארץ זו מועדת לפורענות.
שוכנת היא בנקודת המפגש בין אירופה, אסיה ואפריקה. השולט בה, שולט על צומת דרכים חשוב.
אכן, כל המלחמות הגדולות שזיעזעו בעבר את העולם, פגעו בה קשות.

מדוע איפוא העניק האלוקים דווקא ארץ זו לאברהם ולצאצאיו?
האם כדי לעבוד את ה' בשלווה לא היה טוב יותר שנחלתנו תהיה אי שם בפאתי אסיה, או באי מבודד אחר – בניו-זילנד וכדומה?
הרחק מהמולת הפוליטיקה העולמית.
האם כבר בתחילת דרכו של אברהם בארץ חייב האלוקים להבליט את חסרונותיה הגדולים?

ארץ צרובת שמש זו, יודעת רעב ושבעת מלחמות, היא הראויה לתפקיד שהועיד לה האלוקים. טוב שידע זאת אברהם מיד בבואו בשעריה.

זהו הדגם שהוצב בפני אברהם בעת בואו ארצה.
עצם טבעה של הארץ אינו מבטיח לה לא כלכלה בריאה ולא שקט ממלחמות.
אמנם היא תוכל לקנות לה את אלה, אם ידעו תושביה שזו ארץ האתגר הרוחני הגדול.
אם יבין העם היושב בה, שעל המוסר המוחלט להיות הטריטוריה שבה יחיה.
אם יחוש שחוקי הצדק האלוקי הם גבולותיה הגיאוגרפיים של ארצו, אז יקרה הפלא ויתחולל הנס.
הארץ תהיה מוגנת ותשגשג להפליא, מכח ההבטחה האלוקית, ולא בכח הנשק. האנושות תתפעם למראה מדינה מוזרה זו, הזוכה לשלום בר קיימא ולשפע כלכלי, בניגוד לטבעה ובניגוד להיגיון הפוליטי. עד כי יבינו שרוח המוסר העברי השורר בה, הוא זה שמקנה לה את האושר בעולם הזה.

כך תלמד האנושות את אמיתותו של אברהם.
המצעד לכנען יגשים את ייעודו במלואו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה"
{בראשית י"ב, ג'}.

{מעובד מספרו של אמו"ר הכ"מ הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ופשרה'}

קרדיט תמונה: Image by Dieter Klinkowski from Pixabay