אימרה שבועית:
כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך,
כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך.
{הרבי מקוצק}

סטטוס שבועי:
ההיסטוריה זורמת בקצב מואץ. העולם מתקדם ומשתנה – תרבויות פורחות, מתנוונות ונכחדות,
אימפריות קמות, צוברות עוצמה ושוקעות,
עמים חדשים עולים על בימת ההיסטוריה, משחקים תפקיד מזערי או ראשי ונמוגים אל ערפילי הזמן,
אישים רבי השפעה נשכחים, שינויים ותמורות ללא הרף בתולדות האומות.

למרות הכל, עם אחד אינו נעלם, אינו נכחד.
הוא ניצב, מזדקר לעין, מתעקש לרשום את שמו בכל אחד מדפי ההיסטוריה,
הוא אינו בן תמותה.
זהו העם היהודי!

ציטוט שבועי:
אי אפשר שעם ישראל יתקיים בארצו בלי קשר עם עברנו הגדול ועם מסורתנו,
אלא על ידי כוחות חומריים בלבד.
מה יכול לעשות קיבוץ קטן של יהודים בקרן זווית זו?
אפילו נגד סופה קטנה לא תהיה לכם תקומה,
והייתם כקש נידף וכענן פורח. בכל מה שתפנו,
עליכם ללכת אחרי רעיונות היהדות, לפי סימניהם המובהקים,
ואחרי השלמות המוסרית שהיא עצם דתנו.
{הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד – תל אביב, פברואר 1914}

סיפור שבועי:
'מי כעמך ישראל'
איכשהו קצת התאוששתי בחודש הזה, מאז נפילתו של בעלי, אבל אתמול יצאו כל הפלוגה שלו ובירכו הגומל.
ואני, לא יכולתי לברך הגומל. הרי נשארתי לבד.

הטרגדיה הבאמת גדולה, הייתה כשהגיעו אלי הקצינים ואמרו שזה היה בטעות!
הוא נפל מהוראה לא נכונה, מאש דו צדדית.
כי זה קורה.
כל מה שהיה חשוב לי, במעמד הזה שהחברים שלו יצאו מעזה סוף סוף ובירכו הגומל, היה לפגוש את הקצין שנתן את ההוראה שבשוגג הרגה את בעלי.

היה לי חשוב להגיד לו: זה מה'. זה לא אתה.

אני מבקשת ממך להיות חזק. להתאושש.
{מיומנה של אלמנת צה"ל טריה}

פרשה שבועית:
פרשת משפטים / 'צמוד למדד העם..'
"אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך, לא תהיה לו כנושה"
{שמות כ"ב, כ"ד}.

די במחצית משפט זה שינוסח כך: 'הלווה כסף את העני, ולא תהיה לו כנושה'.
המילים הנוספות יוצרות מנגינת רקע אנושית למצווה עצמה. היהודי, שהפסוק מופנה אליו, מכיר מיד את מקומו בחברה. הוא לומד שאין הוא העשיר המתנשא, המביט מגבוה על מבקש העזרה.
האלוקים מודיע לו: 'לא עמך הוא העני, אלא עמי הוא'
(מדרש רבה).

ואתה, שנדמה לך כי הישגי הממון והכוח מעניקים לך זכויות יתר, נדרש להלוות כסף למעוטי יכולת שהם עמי, קרובים אלי ביותר דווקא בגלל עוניים: "כי אל זה אביט, אל עני ונכה רוח"
{ישעיה ס"ו}.

די בידיעה זו לשפר את האקולוגיה החברתית, לשנות מן היסוד את יחסו של המלווה ללווה.
את גישתו של כל מגיש שירות לנזקקים לו.

מילה נוספת המתנגנת בפסוק זה היא המילה: "את העני עמך".

"עמך" הינה הדרישה להזדהות רגשית עם הפונה לעזרה.
לא רק לחוש לעזרתו, כי אם גם לחוש את מצוקתו.
'כאילו אתה עני'.
ההלוואה היא, איפוא, הלוואה צמודה.
צמודה להשתתפות בצער הלווה, שחייב המלווה לטפח באותה שעה בלבו.

כך מצאנו שנהג אחד מגדולי ישראל במאה הקודמת.

בליל חורף רוסי נקש הרב על דלת ביתו של גביר העיירה. בעל הבית הופיע בפתח, בלבוש קל, והזמין את הרב פנימה אל הבית החם והמוסק.

הרב סירב, וכך אולץ העשיר להאזין על המפתן לבקשת הרב.
הרב דרש סכום כסף גדול כדי לקנות עצי הסקה לבתי העניים שבעיירה.

הלה הסכים מיד לבקשת הרב. משנכנסו וישבו בסלון החמים, שאל בעל הבית את הרב:
מדוע הכרחת אותי להאזין לדבריך מחוץ לבית כשכולי רועד מקור?

רציתי, השיב הרב, שתחוש קור מהו.
ליד האח הבוערת לא תשכיל להבין עד כמה סובלים אחיך בפרברי העיר.
{מעובד מספרו של אמו"ר הכ"מ הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ופשרה'}

קרדיט תמונה: Pixabay