אימרה שבועית:
עלינו להתייחס בביקורת וחשד אל כל המשפטים השליליים שאנו חורצים על מה שמחוצה לנו, כי יתכן שהשלילה הזאת פנימית היא, ונעוצה בסתרי שכבות נפשנו, ורק פנס הקסם הנפשי הראה אותם במה שמחוץ לנפשנו. {הרב שלמה וולבה}

סטטוס שבועי:
בדרך הטבע לא היה עם ישראל אמור להתקיים בעולם. בדרך הטבע, לא היה אמור כלל לשרוד. מכל מקום, הוא שרד במהלך כל ההיסטוריה, והוא עדיין כאן.

ציטוט שבועי:
היהדות אינה צריכה ללמוד מהדמוקרטיה, לא אנושיות ולא מוסר, לא יושר, לא צדק, לא פיקוח נפש ולא כבוד הבריות. {השופט חיים כהן}

סיפור שבועי:

'ריבית כשרה'

מרדכי האינסטלטור הוזעק לבית כדי לבצע עבודת אינסטלציה. הבית מוצף, אינו ראוי למגורים. העבודה אורכת מעל שבוע, ותוך כדי קולט מרדכי שהוא עובד אצל אלמנה עם ארבעה ילדים. הגדול בן ארבע עשרה, והקטן אולי בן שנתיים. מצבה הכלכלי של המשפחה קשה מאוד, הוא רואה שהמקרר ריק ועניים מרודים, כל בלטה שהוא מרים וכל צינור שהוא קונה נקרע לו הלב, לא נעים לו לדרוש מהם תשלום.

ואז מחליט מרדכי שזו תהיה המצווה שלו. מהמשפחה הזו – הוא לא לוקח כסף. לאחר 10 ימי עבודה הוא סיים, ובעלת הבית שואלת אותו: כמה מגיע לך?, היא שואלת וקולה רועד. מרדכי לא רצה לפגוע בה ולתת לה הרגשה של נזקקת, לכן החליט לספר לה איזה סיפור.
תשמעי, הוא אומר. את לא צריכה לשלם כלום. הבניין שייך לפרויקט שיקום שכונות, וכבר הגשתי טופסי בקשה לעירייה. בעוד שבוע אקבל מהם את הכסף, אמר מבלי להניד עפעף.

מרדכי מסיים את דבריו, והיא פורצת בבכי בלתי נשלט. גם הבן הבכור בוכה. היא אומרת לו: תודה! תודה!, והוא משיב לה כביכול באדישות: אל תגידי לי תודה גברת, תגידי את זה לעירייה. שיהיה לך יום טוב, והלך.

עשרים וחמש שנים חלפו. מרדכי התמקצע והפך לקבלן בניה ואינסטלציה, ורכש מגרש ברמת-גן שבו התכונן להקים בניין דירות. הוא סבב בכמה מקומות, כדי לקבל הצעת מחיר לחומרי הבניה, ולבסוף לקח לעצמו פסק זמן בכדי לעיין בהצעות המחיר בכובד-ראש, לפני שיקבל החלטה.
יום אחד בהגיעו למתחם הוא עומד נדהם. מול עיניו עומדות עשר משאיות שמגיעות ופורקות את כל הרשימה שעליה ביקש הצעת מחיר. הוא רץ אליהם, ואומר להם: מה אתם פורקים פה? אני לא עשיתי הזמנה, רק לקחתי הצעות מחיר.

לא יודעים כלום, אומרים הפועלים. לך למשרד ותברר מה קורה. מרדכי נוסע לחברת הקבלן ומתקומם: למה שלחתם לי סחורה בלי שסגרנו?!
הפקידה עיינה במחשב, ולאחר בדיקה מעמיקה בישרה לו כי לא רק שבוצעה הזמנה, אלא מופיע במחשב שהתשלום בוצע במזומן. אם יש לך הערות תפנה לבעל הבית שיושב בקומה למעלה, סיימה את דבריה.

בקומה העליונה יושב מנהל החברה. כאשר נכנס אליו מרדכי למשרד, הוא אומר לו: 'התשלום שלך סודר על ידי העירייה'. העיריה?!, איזה עירייה?? מרדכי לא הבין את פשר הדברים.

בעל הבית מסתכל עליו ואומר: אדון מרדכי, אני כבר מחפש אותך שנים רבות. אתה הוא זה שעשה את עבודת האינסטלציה אצל אמי האלמנה, ואמרת לה שהעירייה משלמת את העלות. הייתי ילד בן ארבע עשרה. תדע לך שכל יום שעבדת אצלנו, אמא שלי בכתה בלילה כי לא היה לה איך לשלם. הייתי בוכה איתה מתחת לשמיכה ואומר לה – אמא, אני אעזוב את הבית ספר, אני אשלם. והיא רק הייתה בוכה יותר…

כשבאת ואמרת שהכל שולם על ידי העירייה, אני לא ראיתי את אמא שלי ע"ה שמחה ככה בחיים שלה, מוסיף בעל הבית, תוך שהוא מנסה להסתיר את דמעותיו.

דע לך, עשרים וחמש שנה אני מחכה להזדמנות להשיב לך כגמולך,, וכשראיתי את השם שלך בהצעת מחיר, פשוט התחלתי לרקוד במשרד.
אז אדון מרדכי היקר, סיים המנהל את דבריו: כל חומרי הבניין 'שולמו על ידי העירייה', לך תגיד להם תודה! … {הרב שלמה לווינשטין}

פרשה שבועית:

"איש אחד למטה… כולם אנשים ראשי בני ישראל המה…" {במדבר י"ג, א'-ג'}.

הם יוצאים בשליחותו לעמוד על טיב ארץ כנען במטרה לתכנן את כיבושה. לראות, כדברי משה: "את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה, החזק הוא הרפה… הטובה היא אם רעה, ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים (ערים פרוזות בלא חומה) אם במבצרים" {שם י"ח, י"ט}.
זו הייתה שליחות מודיעינית לגיטימית המקובלת על כל צבא שעומד בפני משימות כיבוש.

אולם היה כאן חטא שהוליד את המשבר הגדול, חטא שגרם למות כל הדור ההוא, לנדודים במשך ארבעים שנה ולתוצאות שניכרו שנים רבות לאחר מכן.

המרגלים שבו מן הארץ. הם שהו בה ארבעים יום, תרו אותה ככל שיכלו. הם הופיעו במחנה, ועל כתפיהם מוטות הנושאים את מיטב פרי הארץ, שאין כמותם לטיב ולגודל.

"באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה. אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד, וגם ילידי הענק ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב…" {שם י"ג, כ"ז-כ"ט}.

הדברים דברי אמת. משה תבע מהם דיווח על המתרחש בארץ, והם הגישו דו"ח מפורט ונאמן, מדויק בפרטיו. אולם הם הוסיפו מילה אחת, המובלעת ומוצנעת בדבריהם. מילה המסגירה את נבכי לבם הבוגדני: "אפס", "אפס כי עז העם".

הם לא הסתפקו בתיאור העובדה כי "עז העם", ואת הערכת המצב ישאירו בידי משה. הם הכריזו באוזני העדה כולה: "אפס כי עז העם". כלומר, אנו מרמזים לכם בזאת כי אין לנו סיכוי לכבוש את הארץ. בתוספת מילה זו העניקו כיוון לדיווח המודיעיני, יצרו קונספציה מכשילה, מסכו רפיון וחסרון אמונה בקרב השומעים ובנו רקע נוח להמשך מתקפתם הפסיכולוגית. מתקפה שמטרתה להניא את לב העם מלעלות לארץ ולכבשה.

והם הוסיפו: "וגם ילידי הענק ראינו שם" {שם} – להגביר את אפקט הפחד. וכן גם "עמלק יושב בנגב" {שם}, אותו עם שכבר התגרה בעם ישראל.

מתוך המחנה קמו שניים שאזרו אומץ ויצאו חוצץ נגד ההסתה המכוונת. השניים – כלב בן יפונה ויהושע בן נון. אף הם היו בין השבים מתור את הארץ. בשמעם את דברי המרגלים, חשו כי פורענות נוראה מתקרבת. על כן, בניסיון למנעה, פעלו מיד. הם התייצבו בעוז מול זרם הבגידה באלוקים ובארץ, שהלך וגאה: "ויהס כלב את העם אל משה ויאמר: עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" {שם, ל'}.

זוהי שפת האמונה. גם הם הכירו היטב את העובדות בשטח. גם הם פגשו בארץ את ילידי הענק, אולם ההתייחסות לכל אלה הייתה שונה. למרות הכול אמרו: "עלה נעלה".

כלב הפיח בהם תקווה מחודשת, שאכן יוכלו לעלות ולכבוש את הארץ.

כתגובה הסירו המרגלים את מעטה הרמז שבו עטפו את דבריהם הראשונים. החשש שמא יצליח כלב להטות את לב העם, הניע אותם לדברי גלויות.
"לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" {שם ל"א}.

הדברים נקלטו בלבבות והעם נשא קולו בבכי. על דור המדבר נגזר להישאר בו, ואל הארץ לא יבוא.

השאלה המכאיבה והמתבקשת מאליה היא: כיצד יתכן קיטוב עמדות שכזה, בתוך מחנה המרגלים, בהערכת אותן העובדות?

חז"ל גילו לנו את צפונות התת מודע של המרגלים בעת יציאתם לשליחות הריגול:

מקור המעשה נעוץ תמיד במידה. המידות הן הן מקור המעשים.

השיטה או ההסברה השכלית הניתנת כדי לנמק את המעשה הן התולדה של המידה. אין 'שיטה' שאין מקורה במידות הנפש. מה שמפעיל את המידה הוא בדרך כלל מצב חיצוני. כמעט אין מידה מצד עצמה בלי גורם מן החוץ.

תמיד מוצאת לה המידה שהתעוררה לפעול, אחיזה כלשהי, המצדיקה את פעולתה. לכאורה… המרגלים מצאו בכל מקום שבאו אליו קוברי מתים.
המרגלים חששו שמא בארץ כנען הם יאבדו את משרתם, ומכאן החלה התייחסותם השלילית לכיבוש הארץ.

{מעובד מספרו של אבי מורי הריני כפרת משכבו הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ופשרה'}

תמונה של קרדיט: תמונה מאת <a href="https://pixabay.com/users/hungquach679png-23795504/?utm_source=link-attribution&utm_medium=referral&utm_campaign=image&utm_content=6991820">HUNG QUACH</a> מ-<a href="https://pixabay.com//?utm_source=link-attribution&utm_medium=referral&utm_campaign=image&utm_content=6991820">Pixabay</a>