פרשת שמות / 'קורס מנהיגות'
אימרה שבועית:
זוכרים את העבר – חיים את ההווה – מאמינים בעתיד.
{עם ישראל}
סטטוס שבועי:
אם משהו מהווה סיבה לאנטישמיות,
הרחקת הסיבה צריכה להעלים את השנאה.
אולם, אם השנאה לא נעלמת, ניתן להסיק מכך שה'סיבה' היא למעשה תירוץ ותו לא.
לפיכך, לגבי כל אחד מההסברים הנפוצים לאנטישמיות,
עלינו לשאול את עצמנו:
האם זוהי אכן סיבה או שמא מדובר בתירוץ,
המנסה להעלים את הסיבה האמיתית…
ציטוט שבועי:
המסע של עמנו לעבר תחייתו הרוחנית והמדינית בארצו שלו – לא היה מסע כלולות.
זהו המסע הארוך ביותר והמהפכני ביותר שעם כלשהו מעמי העולם ערך אי פעם בהיסטוריה האנושית.
זהו גם מסע שטרם הסתיים. אפשר לברך עליו 'ברכת הגומל', אך טרם הגיעה השעה לברך על המוגמר.
{שמעון פרס}
סיפור שבועי:
'חזון הנשיא'
במפגש בין נשיא ארה"ב ה-33 הארי טרומן לבין חה"כ דאז הרב שלמה לורנץ,
סיפר הנשיא מה גרם לו להיות המנהיג הראשון שהכיר במדינת ישראל דקות ספורות לאחר הקמתה.
בילדותי גדלתי בשכנותן של משפחות יהודיות שמאד הערכתי אותן.
בשבתות הדלקתי וכיביתי את האור אצל אחת ממשפחות היהודים – וכשכר קיבלתי פרוסת לחם.
מנהגו של אבי היה לקרוא איתי כל יום ראשון בתנ"ך,
וכאשר קראנו אודות כורש, מלך פרס, שנתן ליהודים רשות לחזור לארץ יהודה ולבנות את בית המקדש בירושלים,
חשבתי לעצמי,
יום יבוא ואהיה נשיא ארה"ב באמריקה, כפי חלומו של כל ילד באמריקה,
ואעשה גם אני כמו המלך כורש בזמנו.
כאשר הגיע אלי חיים וייצמן (לימים נשיא המדינה),
כשבידו מתנה ספר תורה, וביקש שאתן הוראה לשגריר ארה"ב באו"ם לתמוך בהקמת מדינת ישראל, נזכרתי באותו 'חלום ילדות'.
טרומן הוסיף ואמר כי רק אני וסטאלין (נשיא ברית המועצות דאז) יודעים את הסכנות המאיימות על העולם:
'אני מאמין שכשם שבעבר לפני כשלושת אלפי שנה, אתם היהודים הצלתם את האנושות ע"י התורה שלכם, כך אני מאמין ומצפה שגם בזמן הזה, העם היהודי יצליח להאיר ולרפא את הלבבות האכזריים שבתקופתנו ותצילו את העולם מחורבן מוחלט'..
פרשה שבועית:
פרשת שמות / 'קורס מנהיגות'
"ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם"
{שמות ב', י"א}.
משה הוא אחד האישים הבודדים בתנ"ך שסיפור לידתם מתואר בהרחבה.
התורה מקדישה עשרה פסוקים {שמות שם, א'-י'},
המתארים את לידתו, את הנחתו בתיבה על שפת היאור ואת אימוצו על ידי בת פרעה שמצאה אותו בוכה.
לעומת זאת,
התקופה שהחלה ברגע האימוץ ועד ליום שבו יצא מן הארמון אל אחיו,
לא זכתה בתורה ל'כיסוי'.
חיי נעוריו אינם נסקרים.
בעיני ספר שמות פותחות תולדותיו בפסוק: "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם"
{שמות ב', י"א}.
סביר להניח כי בטרם יצא משה אל אחיו, שמע על צבא העבדים הגדול הבונה ערי מסכנות לפרעה.
התורה פותחת ברישום תולדותיו רק ברגע שידיעה זו באה לידי ביטוי מעשי.
רגע המיפנה הראוי לציון הוא רגע יציאתו אל אחיו.
להדגיש, כי הרגע שבו: 'נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם'
(רש"י שם),
הוא הרגע שבו נולד המנהיג היהודי.
רגע שהשתתפות אמיתית בצרת הרבים היא סימן ההיכר שלו.
גם לאחר פסוק מפתח זה מקמצת התורה בתארה את האיש.
היא מעניקה לנו שלוש אנקדוטות הבאות לרמז מדוע הוטלה שליחות הגאולה דווקא עליו ומדוע הוא המנהיג הנבחר.
ציר שלושת הסיפורים הקצרים הוא התערבותו של משה בסכסוכים
{שמות ב', י"א-י"ט}.
בראשון, מכה משה איש מצרי הנוגש בעבד עברי.
בשני, הוא מתערב ומנסה להשלים בין שני עברים ניצים וגוער ברשע.
ובסיפור השלישי הוא מושיע בנות נכר חלשות מידי עושקיהן.
בכל המקרים אנו מבחינים בעמידה ללא חת על משמר הצדק,
ללא התחשבות בשאלה מה יעלה בגורלו האישי.
במקרה הראשון הייתה התוצאה בריחה ממצרים,
מלווה בסכנת מוות.
במקרה השני נפל קרבן להלשנה,
ובמקרה השלישי, עת צעד את צעדיו הראשונים במדין,
הוכיח עד כמה לא חשובה לו רווחתו האישית כשמדובר בעשיית צדק.
שלושת המקרים משלימים זה את זה ויוצרים תמונה שלמה של אישיותו.
המקרה השלישי מלמד על שני קודמיו,
ובו אנו מבחינים במציל עשוקים שאינם מוכרים לו,
כבר ביומו הראשון בארץ זרה. חוש הצדק, הטבוע בו, מניע אותו להושיט עזרה בכל מקרה ובכל מקום שבו מתגלה הצורך בכך.
להשלמת תמונת התורה, מן הראוי להזכיר גם דברים המרומזים בכתובים,
אשר חז"ל חשפו אותם למעננו.
האלוקים נגלה למשה במראה הסנה
{שמות ג', ב'}.
בפסוק מקדים נאמר: "וינהג את הצאן אחר המדבר".
'אחר המדבר – להתרחק מן הגזל שלא ירעו בשדות אחרים'
(רש"י שם).
זוהי עוד תכונה הנחוצה למנהיגות אמת.
אפיון נוסף באישיותו של משה הוא סירובו לצאת לשליחות שהטיל עליו ה'
{שמות ד', י"א}.
סירוב זה נבע מן החשש שהאח הגדול, אהרן, ייפגע אם תוטל השליחות עליו, האח הצעיר.
כך, חוברים יחד חוש צדק מפותח, רתיעה עמוקה מפגיעה ברכוש הזולת,
רחמים אין-סופיים על הבריות, וענווה – ליצירת המנהיג האידאלי.
{מעובד מספרו של אמו"ר הכ"מ הרב משה גרילק ז"ל – 'פרשה ופשרה'}
יכול לעניין אותך
