אימרה שבועית:
ארץ ישראל דרושה לנו, אבל בלעדי התורה לא נתקיים כיהודים. {רבי אלחנן וסרמן}

סטטוס שבועי:
כל עוד הקוד המוסרי מקודד בידי אדם, מסוכן הוא, גם אם בעת הזאת הוא אכן תואם את ה'צדק והיושר' העכשויים. מכיון שהרוב הקובע בעצמו את ערכי המוסר, אותו רוב רשאי גם להפר אותם או לשנותם במידת הצורך על פי צווי אופנה מתחלפים.

ציטוט שבועי:
דור החלוצים יצרו ואקום גדול בהתעלמות שלהם מן היהדות, או בניסיון להפוך אותה לפולקלור. היו אצלנו טקסי שבועות וחנוכה, אבל זה היה פולקלור, וככה נוצר ואקום. להורים שלי היה עולם ערכי עשיר, אבל מה הם יכלו להעביר לי? התלישות הזו הביאה הרבה חיפוש לזיקה יהודית. {אוריאל בן עמי}

סיפור שבועי:

'קדיש דרבנן'

במחנה האימים דאוטמרגן בדרום גרמניה, היו איתנו קבוצת בחורי ישיבה שהתכנסה בלילות לומר פרק משניות טרם עלותם על האצטבאות המזוהמות לעילוי נשמת אחיהם היהודים שנרצחו בידי הנאצים ושותפיהם. הם היו עייפים ויגעי כוח מהעמל המפרך בבורות הטיט, ככל יתר בני המחנה, ונפשם כלתה למוות ברעב ככל יתר בני המחנה, הם היו רטובים עד העצמות מטחב התעלות ולא רחוצים זה ירחים ומכוסי תולעים ככל יתר בני המחנה.
אחד מהם, בחור צנום וחיוור מנובוגרודק, היה לעיתים מקריא בעל פה פרקי משניות והשאר היו חוזרים אחריו מאמר אחרי מאמר, ובתום הלימוד היו אומרים 'קדיש דרבנן' כמו אחרי כל לימוד תורה בעשרה, 'על ישראל ועל רבנן', והיו פורצים בבכי: איפה הם ישראל ואיפה רבנן. נכון, אנו מאמינים שהכול נעשה ברצון ה' ובהשגחתו המוחלטת, אבל עד מתי תרשה לשוחט לשחוט?
{ד"ר מאיר דבורז'צקי, מחנה דאוטמרגן תש"ה/1945}

פרשה שבועית:

"כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" {במדבר כ"ג ט'}.

עם ישראל 'עם לבדד ישכון', לא כפרדוקס, אלא, אולי כטבע היחיד האמיתי בהיסטוריה האנושית, שהצליח להתקיים מעבר לזמן.

מעל פסגת אחד מהרי מואב עמד בלעם שתום העין, המום ומשתאה. הברק האלוקי פגע בלב אנטישמי זה והאיר בו לרגע בהארת פתאום, את משמעותו האמיתית של עם ישראל. באותה שעה, צעדו בסך לנגד עיני רוחו, כל דורותיו של עם ישראל.

הוא קלט את המראות והבין את משמעותם. לפתע תש כוחו. הקללות שהכין לקלל את העם, נותרו בקרבו. במקומן צף הכורח לברך. המראות כפו עליו לשאת את משלו ולתאר את מהות עם ישראל כמות שהוא.

זו מפת ההיסטוריה הייחודית שלנו. היא גרמה לא אחת לרבים שלא הבינוה, אי-נוחות וסבל רב. אחרים קלטו את בשורתה, ואכן ראו בבדידות זו ברכה. אך אלה גם אלה יודעים שהם ניצבים בפני תופעה שאין לה אח ורע בתולדות העמים. מעניין להתייחס אליה מנקודת התצפית של בן דורנו. הנה דבריו של הדיפלומט הישראלי ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, ד"ר יעקב הרצוג ז"ל:

לפני שנתיים (בתקופת מלחמת ששת הימים) היו כאן 15 תיאולוגים נוצריים. הם נשלחו על ידי הממשלה האמריקנית למזרח התיכון לדווח על הצד הרוחני של העמים השונים.

הם הגיעו למדינת ישראל, ועל פי דרכנו הראינו להם כל בית חרושת חדש וכל קיבוץ. הם אמרו: זה לא מעניין אותנו, גם באמריקה יש תעשיות. אנחנו באנו לבדוק מה זה אומר מבחינה היסטורית רוחנית. והזמינו אותי לשיחה איתם.

שאלתי אותם איך הם רואים את התופעה היהודית בארץ, במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים. הם אמרו שהם באמת אינם יודעים להגדיר את מה שהם רואים. אפשר שזו תופעה ניסית או משהו אחר, שאין הם יודעים להגדירו מבחינה תיאולוגית דתית. אמרתי להם: אשאל אתכם שאלה: אנו מאמינים במושג של 'עם לבדד ישכון'. מושג זה נאמר לפני 3300 שנה, מפי בלעם, גדול נביאי אומות העולם. בואו והגידו לי על איזה עם אחר בהיסטוריה נאמרה נבואה זאת? האם בהודו, בפרס או ביוון העתיקה, יש מישהו שקם ואמר על איזה עם נבואה שהוא שוכן בדד?

הם בדקו, החליפו ביניהם דעות, והחליטו שאין דבר כזה בנמצא. אמרתי: שנית, האם הנבואה הזאת התקיימה או לא? אראה לכם, עד כמה אנחנו עם לבדד ישכון. אין לנו משפחה. בכל מקום מקבלים אותנו בכבוד, אך לא לתוך המשפחה. כמדינה, אנו דומים, לכאורה, ליהודי בגולה.

לו הייתה מדינת ישראל נופלת, חלילה, אין עם אחד שהיה מרגיש בכך אבידה משפחתית. אין לך עם אחר שלקיומו צריך להרהר, לא רק מה יהיה עליו במלחמה, אלא, לא פחות מזה, מה יהיה עליו בזמן שלום. כיצד יעמוד מול עשרות המיליונים. אין לך עם אחר שתלוי בקיומו בגולה, בתפוצות, והם תלויים בקיומם בו. אם כל הגולה האירית בעולם תחלוף מחר מן העולם, ברור שאירלנד תישאר. אבל מה יהיה חלילה על עם ישראל, אם היהודים בעולם לא יהיו? איך נעמוד?

הסברתי להם את הבדידות המעיקה הזאת. אמרתי להם שיש כאן פרדוקס עצום. לכאורה, אנו החברה הארעית ביותר, ולמעשה, אנו החברה הקבועה ביותר. לכאורה, אנו צועדים תמיד אל הבלתי נודע, ולמעשה אנו צועדים אל העתיד. אנו מלאים פרדוכסים. אבל אנחנו בסופו של דבר 'עם לבדד ישכון', לא כפרדוקס, אלא, אולי כטבע היחיד האמיתי בהיסטוריה האנושית, שהצליח להתקיים מעבר לזמן, ולכן תפש את מקומו מעבר לכללים המקובלים של ההיסטוריה. לכן, עם כל הארעיות, עם כל חוסר הבטחון, עם כל הספקות והפקפוקים, כל האיומים כולם מתנפצים אל הנצחיות של בית ישראל, השרוי בהשגחה ובאמונה.

אלו דבריו של מדינאי ישראלי מפוכח וריאלי, שפסוקו של בלעם שימש לו אמת מידה, גם במבוכיה הקרים והנוקשים של המדיניות הבינלאומית.
{מעובד מספרו של אמו"ר הרב משה גרילק ז"ל הריני כפרת משכבו – 'פרשה ולקחה'}

קרדיט תמונה: Photo by Taylor Brandon on Unsplash